מתוך המלצתה של גליה עוז, המוסף לספרות של ידיעות אחרונות, 22.8.08 "בסנטוריום למעוטי אמצעים בדרום טירול, בעידן שלפני האנטיביוטיקה, מאושפזים גברים ונשים חולי שחפת. הם שוכבים במרפסת, משליכים את יהבם על האווירה הטוב ועל השמש האלפינית, נחים ומפלרטטים. בתוך קווי המתאר הצנועים האלה מתפתחת עלילת 'בבית המרפא', ספרו הראשון של דוד פוגל מ-1926, שיוצא עכשיו בהוצאה מחודשת, והוא רענן ומעודכן ורזה כאילו נולד אתמול. על פי התחביר העדין והמדויק של הספר, ההיענות של אורניק למחלה, המנוחה והניסיון להחלים, מייצגים עמדה נפשית של הימנעות ומגננה. כמו הגעגועים למוסקבה ב'שלוש אחיות' של צ'כוב, גם כאן הופכת השאיפה להבריא למחוז חפץ לא גיאוגרפי ולא מעשי אלא סמלי: לפרוש כנפיים. להיות מה שמגיע לך להיות. אין קסמים בהר הקסמים נוסח פוגל, ובכל זאת יש. אנשים הם מערבולת מסוכסכת של סתירות, נאמנים לעצמם או עבדים ליצריהם, פועלים בטיפשות ובכל זאת פועלים, וההיצמדות ל'אני', גם אם יש בה ויתור ניהיליסטי על סדר, עתיד או תקווה, מאפשרת לקחת לריאות, גם אם לרגע קצר, נשימה עמוקה ובריאה".
מתוך המלצתו של פאר פרידמן, מוסף התרבות של מעריב, 22.8.08 "נובלת הבכורה של פוגל – סיפורו של אורניק האומלל, הסטרילי, המגיע אל בית מרפא שכולו חשקים ואהבהבים – היא יצירה מנצנצת יותר מנובלות בשלות לגמרי של מחברים אחרים".
הספריה החדשהספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, ת"ד 2104, בני ברק 5112002, טל. 03-5162704