'הייתי כאן' הוא ספר שמתנועע בין בדיון למציאות, בין עבר להווה, בין מקומות לבין רוחם של היוצרים שעודה תועה בהם, בין אתרים שספק הזינו יצירות ספרות, ספק ניזונו מהן.     פוקנר, טולסטוי, לואיס קרול, לורקה, פושקין ומירוסלב הולוב – המשותף להם הוא בראש ובראשונה שכולם אהבות של רנה ליטוין, שתירגמה אותם ועסקה בהם. כאן היא נוסעת 'בעקבותיהם', אל הבתים שהתגוררו בהם, אל הנופים שחוו, אל האחוזות ואל הקברים, אל המוזיאונים המוקדשים לזכרם. והמסע המפורט, הנפעם לעתים, הוא גם מסע תוהה, אירוני; מסע שניבטת ממנו שוב ושוב הבעייתיות של 'הנסיעה-בעקבות'. ולכן, לא פחות מן השרידים ומן האתרים, חשובים בספר ההתרחשויות והדמויות מן ההווה. מורי-הדרך הזקנים (זן נדיר שהולך ונעלם); המעריצים הנאספים לכנס (וביניהם, למשל, המון יפנים תועים, עמוסים תיקים ומצלמות); ולעומתם כל הדמויות שהילתו של הסופר לא אומרת להם כלום. סצנות על גבול ההזוי, שהושקע בהן כישרון מרשים של כתיבה קומית, מזיזות אותנו הצידה, ודווקא הן חשובות לעיקר, כי הן מאירות אותו באורן החתרני.   האתרים שליטוין מבקרת בהם, הסביבות, החפצים שהיא רואה, הם כביכול שרידים, טביעות של עקבות יקרות-ערך להתרפק עליהן. אבל ליטוין יודעת היטב שמה שמחלץ את כל אלה מסתמיותם והופך אותם לחלק ממפה ערכית הוא רק המבט מן ההווה. כי המגע שיש ב'מסע-בעקבות' אינו עם 'הדבר-עצמו' האותנטי, אלא עם האותנטיות המדומה שערכיו של הצופה האצילו. על-כורחו מצטרף הסופר המת לעולם הבדיה שיצר, חייו זוכים בחשיבות כשהם הופכים לחלק מן הקריאה בו, והסביבות שחי בהן מורוות בדיעבד מחייו ומיצירותיו. ספרים נוספים של רנה ליטוין בספריה החדשה: דור המדבר: פרוזה אוטוביוגרפית