הפרקים הלא-זוגיים בספר הם סיפורה של אנה, רקדנית בלט צעירה, שנסעה מאיטליה לרקוד בלונדון בהזמנת אחד הכוריאוגרפים הכי חשובים באירופה. יחסיה עם הגוף שלה מורכבים. רק באופן חלקי צולחת בידה המשימה לא להתאחד עמו, להפוך אותו למכשיר שלה ולא למחוז של מצבי רוחה ולתחליף לאהבה. לא פלא שעל סף פריצת הקריירה שלה, בחזרה הגנרלית, באה הנפילה, והיא קורעת את הרצועה הצולבת של הברך ואינה מסוגלת יותר לרקוד.   בשובה מוכה לאיטליה, היא פונה ללימודי ספרות רוסית ומבקשת לכתוב עבודת- גמר על צ'כוב אצל הפרופסור לספרות רוסית, ארנסטו וינצ'י. הפרקים הזוגיים בספר מספרים את סיפור היכרותם. אנה תוסיף ותפגוש את ארנסטו עוד פעמים אחדות, בתקופה שבה חיי הנישואים שלו כבר מצויים במשבר עמוק, אשר הוא כמעט אינו מודע לו. המפגשים הללו יגרמו לו להרגיש כביכול יותר חי, כאילו התעורר מתרדמת, ולמעשה יחדדו את התוודעותו להתמוטטות של נישואיו ושל חייו הרגשיים, ולריק שבו הוא שקוע עד צוואר.   הדמות הצ'כובית הקוסמת לאנה, גיבורת הספר, היא מאשה מן 'השחף' של צ'כוב, שעליה היא מתכוונת לכתוב. אנה, שאהבה מתקשרת אצלה למנוסה, מתפעמת ממאשה השולטת ברגש האהבה שלה, עוקרת אותו מתוכה כמו צל שכל הזמן נמלט, וממשיכה הלאה, ללא תקווה, אבל בטוחה בבחירה שלה.   הספר הזה הוא הקשבה דרוכה, נדירה בכוחה, לאשליה של החירות שבבדידות, ולשריונים המגוננים מפני עצם האפשרות של האהבה.   'מצפה לסופה' הוא הרומאן הראשון של ליזה גינצבורג – נכדתה של הסופרת נטליה גינצבורג, ובתו של היסטוריון-הרעיונות קרלו גינצבורג.