ספרו של חנוך ברטוב 'של מי אתה ילד', שראה אור לראשונה ב-1970 והפך במרוצת השנים לקלאסיקה מודרנית, הוא ספר אישי-קולקטיבי שכולו אמת צרופה. מתוך שברי מראות הולכות ונשקפות לנגד עיני הקורא תמונות-ילדוּת מתקופת המנדט במושבה פתח-תקווה, המסופרות בלשון טבעית ובלתי-מאולצת, שכמוה לא נשמעה בסיפורת הישראלית עד להופעת ספר זה.
זהו סיפורו של ילד, נחמן שפיגלר שמו (השם המזרח-אירופי "שפיגלר" והמילה העברית-ארמית "אספקלריה" מאותו שורש נגזרו), המשחזר את זיכרונותיו דרך הפריזמה של הוריו, עד שהוא עומד על דעתו וזוכר את האירועים בעצמו. מרסיסי המראות, תרתי-משמע, הוא בונה את תמונת עולמו, המשקפת גם את עולמם של בני דורו בארץ ובכל ארצות ההגירה שהטילו את המהגרים לתוך היורה הרותחת של "כור ההיתוך". הספר מסתיים בחגיגת בר-המצווה של הנער, שבה רואים ההורים טקס של קבלת עול-מצוות, ואילו בנם מתעניין בזוג-האופניים החדש שקיבל במתנה, המאפשר לו להינתק מחבל הטבור של בית אבא-אמא ולצאת למרחב. האירוע נחוג ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, ובו נחתמת תקופה תמימה למדי שאבדה לבלי שוב.
מיתרון הפרספקטיבה, ניתן להיווכח שספר צנוע ואמִתי זה, שהופעתו הראשונה לא לוּותה בתרועת חצוצרות, השפיע על הספרות העברית בדרכים רבות מן המשוער. זהו כמדומה הספר הראשון בסיפורת של בני דור תש"ח שנתן קול לאם היהודייה, שהודרה עד אז מן הסיפורת הצעירה (בעוד שבספריהם של מחברים יהודים-אמריקנים בני דורו של ברטוב "כיכבה" דמות דומיננטית זו עד לזרא). בכך סלל ברטוב דרך למסַפרים צעירים ממנו, כדוגמת עמוס עוז, חיים באר, דויד גרוסמן ואחרים, ששרטטו כל אחד בדרכו אם רכה ושתלטנית כאחת, המגוננת על בנה ומעיקה עליו גם יחד. אמו של נחמן מתגעגעת להוריה שנשארו בגולה ולנופי מולדתה, ומתוך אכזבתה מחיי נישואיה הקשים, מתכוננת לקחת אתה את בנה לבית הוריה (ומעל הספר מרחפת השאלה: מה היה עולה בגורל השניים אילו מימשה האם את שאיפתה וחזרה לביקור בפולין ערב מלחמת העולם השנייה).
לא ייפלא שברומאן המעמיד את ה"יִידישע מאַמע" במרכז יש גם מקום למשקעים מרובים מ"לשון האימהות", ואכן, גם השימוש ביידישיזמים היה בעת פרסומו הראשון של ספר זה בבחינת חידוש גמור בספרות הישראלית. בני הדור נהגו לשבץ בכתיבתם, בהשפעת עגנון והזז (ובהשראת ספר האגדה), צירופים מאולצים מלשון חז"ל, המקשים על הקריאה. לא כן לשונו של ברטוב, שלא התיישנה עם השנים.
האמת של חנוך ברטוב היא במובנים אחדים אמת ברנרית, שראתה במושבה הארץ-ישראלית עוד עיירה יהודית גלותית, ובה יהודים קשי יום המנסים ככל יכולתם לשרוד ולהעניק לילדיהם חינוך טוב. הספר אינו שר שיר הלל לחיים החדשים במולדת החדשה, ואינו נכנע לשגרת המוסכמות והסטראוטיפים. אין כאן ארץ שהאביב בה ינווה עולמים, ואין כאן יהודים חדשים, שהצליחו להפוך את הפירמידה ההפוכה, ואין צבר מיתולוגי, בהיר שיער וכחול עיניים, זקוף קומה ומשורג שרירים. האם קובלת כי אין כאן בכלל אביב, בעלה הופך על כורחו לחנווני ולמלמד, עד שהוא ממיר את יומן-המורה בכף הטייחים, והבן אמנם שזוף כ"צבר", אך עורו חלק כשל ילדה. הרומאן אינו קושר כתרים לגבורת החלוצים במולדת החדשה-ישנה. הוא מתאר הוויה אנטי הרואית – "יום קטנות" של חיי פרנסה קשים, חסרי כל חן וחסד ורחמים, שרק התמימות של הילד מצילה אותם מן הייאוש הברנרי המפורסם.
ואם חנוך ברטוב הוא במובנים רבים נכדו של ברנר (ונינם של מנדלי ושל שלום עליכם), הרי שהוא גם אביהם הרוחני של יהושע קנז ושל חיים באר, המציגים בספריהם הוויה ארץ-ישראלית אנטי הרואית, שבה "הצבר" עדיין לומד בבית-ספר דתי, או מנגן בכינור, כלי נגינה וירטואוזי וקל לטלטול, סמלו של היהודי הנודד (מעמדים רבים בספרו היפה של קנז 'מומנט מוסיקלי' מזכירים את סיפורי הילדוּת של חנוך ברטוב). לא אחת ניכר חותמו של ספר זה אפילו בספרי רעהו הבכיר, ס. יזהר, שהראשון שבסיפורי הילדוּת המאוחרים שלו 'מקדמות' (1992) מתאר אב המבהיל את בנו לרופא, לאחר שצרעה עקצה אותו. סיפור מרשים זה, גם אם יסודו באירוע ממשי, מזכיר בעיצובו את תיאור האב בפתח הרומאן 'של מי אתה ילד', הרץ לרופא עם ילדו שנכווה מפתיליה, וממלל באוזניו: "כבר, קֶצלה, כבר נמ'לה, כבר אנחנו מגיעים אל הרופא, יינגעלע...".
לא פעם אמר חנוך ברטוב בראיונות שאת השם נחמן בחר כהומאז' לגיבורו של פיארברג, שעבר תהליך התפקרות ונעשה "אפיקורוס", אך דומני שיותר משניכּר כאן רישומו של "לאן?" ניכּר כאן רישומם של סיפורי הילדוּת של נחמן אחר, שעליהם אפשר לומר (בנוסח האמירה המפורסמת על גוגול) שמתוך קפלי סיפוריו של שמואליק ב"ספיח" ומבין קפלי עלילותיו של נח ב"מאחורי הגדר" יצאו כל סיפורי הילדות של ספרותנו. כמו נח של ביאליק, גם נחמן של ברטוב דומה לשכניו-אויביו. נח השחרחר רוכב על סוס כקוזק-בן-חיל, ונחמן חולם לרכב על סוסה ערבית, כולם קוראים לו "ערבצ'יק", והוא משוכנע שהוריו מצאוהו במאהל הבדואים. כאן וכאן לפנינו "איש חלומות", שאינו הולך עם "השיירה". כאן וכאן מתעלה הסיפור הפשוט למעלת סמל, כגון הסצנות של תיקון הגג או קביעת הגדר (גם ב"מאחורי הגדר" יש תיאור טעון סמליות של תיקון גג). כאן וכאן משמשות מלחמות הילדים סמל ומשל למלחמות הדמים, שהיו עתידות למרר את החיים ללא תכלה וללא תוחלת. כאן וכאן מגורש הילד מגן העדן האבוד של הילדות, ומשקף את ילדותו במראה כדי שלא תיעלם ותימוג.
באמצעות מחרוזת סיפורי ילדוּת נוסטלגיים, לא אחת מבודחים וטריוויאליים-למראה, על חייה ואורחותיה של משפחה יהודית בפתח-תקווה של שנות השלושים, שהמירה חיי גלות במזרח אירופה בחיים גלותיים למדיי בארץ-ישראל, מזַמן הספר לקוראיו אנטומיה בזעיר-אנפין של החיים בארץ ובעולם ערב מלחמת העולם השנייה. דווקא יריעה זעירה זו, המשקפת את המציאות הפרובינציאלית במבט אישי, מדמיע עין ומשועשע כאחד, היא אוניברסלית מאין-כמוה, ומיטיבה לשקף את העת אף יותר מספרי ההיסטוריה "הרציניים".
.jpg)
סל ההזמנות
.gif)
