אלברט סוויסה, יליד קזבלנקה (1959), עלה לישראל ב-1963 וגר בירושלים, בעיר-גנים ג'. 'עקוד 'הוא ספר הבכורה שלו, והוא מהמם במערבולת הלשונית הבארוקית שלו, ובמציאות העזה שהוא מתאר – האכזרית לעיתים קרובות, והגדושה חומרים חדשים, שעד כה לא נשזפו בספרות העברית. סוויסה עושה בלשון בחירות יפהפייה, בציוריות מעוררת-השתאות, ועם זאת הוא מגלה תחושה עמוקה לרובדי העברית לדורותיה, שהוא מתיך בגמישות לפי רצונו. שלושת חלקי הספר הם וריאציות על נושא "העקידה". יש להם רקע משותף: העלייה החדשה מצפון-אפריקה ב"ערי-הגנים'' הירושלמיות א'-ב'-ג' בראשית שנות השבעים. גם מרבית הדמויות משותפות, אך מצטיירות בכל חלק באופן אחר. מזבח-העקידה הוא ה"קֶשֶר" של עולם המבוגרים, או הכניסה הטראומטית אליו. הילד המוגלה לישיבה בבני-ברק בשל מעשה שזיעזע את אביו; הנער הקטן שאביו מחוק בעיניו; הילד עיוש, המסרב להיפרד מן הילדות שלו, בורח מן "הבר-מצווה" לעולם אוטיסטי, יוצא מדעתו וספק-מתאבד; האב הנחשף לפניו בחולשתו, אך הוא גם מושא לאהבתו; ההיטלטלות בין הזהות היהודית לבין מרד גורף (אכילה ביום כיפור) – כל אלה הם רק חלק קטן מחומריו החזקים של הספר, שמרווים אותו בפחדים אפלים ובאלימות, אך בלי לבטל את קסמו הפיוטי העז. מאז שספר זה ראה אור לא כתב סוויסה ספר נוסף, אך תקוותנו לקרוא עוד מפרי יצירתו נותרה כשהיתה.   הספר זיכה את סויסה בפרס ברנשטיין לשנת 1991.