מקבת: עַל מָה הָרַעַשׁ?
סיטון: צִוְחַת נָשִׁים הִיא זוֹ, מַלְכִּי הַטּוֹב.
[יוצא]
מקבת: כִּמְעַט שָׁכַחְתִּי טַעַם פַּחַד מַהוּ:
הָיוּ יָמִים, בָּהֶם צְמַרְמֹרֶת קֹר
חָלְפָה בִּי בְּשָׁמְעִי צְוָחָה לֵילִית,
וְהַשֵּׂעָר עַל קָדְקֳדִי לְשֵׁמַע
סִפּוּר מַבְהִיל סָמַר וְזָע וְנָע
כְּאִלּוּ חַי: כְּרֵסִי מְלֵאָה אֵימִים;
בַּת-בַּיִת הַזְּוָעָה בְּמִשְׁחֲטוֹת מֹחִי –
הִיא לֹא תַּחֲרִיד אוֹתִי.
[סיטון חוזר]
עַל מָה הַצְּעָקָה?
סיטון: הַמַּלְכָּה – הִיא מֵתָה.
מקבת: מַה הִזְדָּרְזָה כָּל כָּךְ? בִּזְמַן אַחֵר
הָיָה מָקוֹם לְהוֹדָעָה כָּזֹאת.
מָחָר, וְעוֹד מָחָר, וְעוֹד מָחָר
יִזְחַל אַט-אַט כְּצָב מִיּוֹם לְיוֹם
עַל דַּף אַחֲרוֹן בְּלוּחַ הַזְּמַנִּים;
וְכָל תְּמוֹלֵינוּ רַק הֵאִירוּ דֶּרֶךְ,
שֶׁבָּהּ הָלְכוּ טִפְּשִׁים לִזְלֹל עָפָר.
דְּעַךְ, דְּעַךְ כְּבָר, נֵר קָצָר!
חַיֵּינוּ צֵל עוֹבֵר, שַׂחְקָן עָלוּב
הַמְּקַפֵּץ שָׁעָה עַל הַבִּימָה
וּמִתְנַדֵּף: הֵם רַק מַעֲשִׂיָּה
שֶׁל מְפַגֵּר, גִּבּוּב שֶׁל שֶׁצֶף קֶצֶף,
בְּלִי שׁוּם מוּבָן.