צמצום

יצחק לאור

כַּאֲשֶׁר יוֹרֵד הָעֶרֶב וְאַתְּ

מִצְטַמְצֶמֶת כְּרוּחַ אוֹ קוֹרֵאת

בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ, אֲנִי מַפְסִיק

לִכְתֹּב. אַתְּ מוּכָנָה לָרֶדֶת לָרְחוֹב

בִּשְׁבִיל שֶׁאֶכְתֹּב, אַתְּ מוּכָנָה לָגוּר

בְּמָקוֹם אַחֵר, רַק שֶׁאֶכְתֹּב, אֲבָל אֲנִי לֹא

רוֹצֶה שֶׁתֵּלְכִי כִּי בִּלְעָדַיִךְ חַיַּי

אֵינָם חַיִּים. וּבְלִי לִכְתֹּב שִׁירִים

חַיַּי גַּם אֵינָם חַיִּים, אֲבָל אֲנִי לֹא

סוֹבֵל, לֹא בְּחַיַּי הָרְגִילִים. וּכְשֶׁאֲנִי

כּוֹתֵב? אָז בֶּטַח שֶׁלֹּא, כִּי אֲנִי כּוֹתֵב

שִׁירִים. אָז מָתַי אֲנִי חַי אֶת הַסֵּבֶל

בַּשִּׁירִים? יֵשׁ תְּהוֹם פְּעוּרָה

מְכֻוֶּצֶת בֵּין חַיַּי לְחַיַּי הָאֲחֵרִים

מְכֻוֶּצֶת, אֲנִי

נִפְעָר

שָׁם וּפֹה אֲנִי

נֶעֱקָר