סיפּריָאנוֹ אַלגוֹר, קדר בן 64, אלמן, חי עם בתו מרתה ועם בעלה מרסאל בכפר שחיו בו גם אבותיו. את כלי-החרס שהוא מייצר הוא מספק לקניון העירוני, מרכז בולעני הולך-ומתפשט. אך הקניון מנתק את הקשר המסחרי – הלקוחות כבר אינם מעוניינים בכלים הללו.

   
מרסאל עובד כשומר בקניון, עבודה שהיא על גבול המעקב והריגול, ומצפה לדרגת שומר-תושב, שתזכה אותו בדירה בתוך הקניון. ויש כמובן אשה נוספת, שסיפריאנו פוגש בבית-הקברות: אלמנה צעירה, שלא נראית כבת יותר מ-45. תהיה איפוא גם אפשרות לאהבה חדשה, אך זו נראית לא-מציאותית כרגע, לא הוגנת. ובשביל לרקוח מה שאנו מצפים מסאראמאגו, רצוי גם כלב, שיחשוב לפעמים במקום אדונו, והוא אכן מופיע – כלב רגיש ופיקח, שלא רק יאפשר מהלכים חשובים בעלילה, אלא גם יספק לסאראמאגו את החירות של נקודות-המבט המתחלפות שכה אהובות עליו: לעצור לרגע ולראות אחרת, עד שתתקבל אותה זרימה שבעודה זורמת לכיוון אחד, היא בעצם מתקדמת בכיוון לא-צפוי.   

   
יום אחד יחשפו חפירות-בנייה בקניון משהו מסתורי, מפחיד, שדורש חקירה זהירה וממושכת. כך יתחיל המהפך, ומה שנראה סופי, סגור, כובל ומצמית – ייפתח לפתע.

   
זהו ספר שמעמיד מול הטוטליטריות המצמיתה, שיודעת-במקומך, את הרוח שמפיחה בחיים רוח-חיים: הלוא היא חדוות העשייה, וקיומו של מחר, שבו גם יקשיבו למי-שאתה, ותהיה בו אהבה.

כל ספריו של סאראמאגו בספריה החדשה >>