השיר על הנער יוסף החולם

הַנַּעַר יוֹסֵף חָלַם. גַּם בַּיּוֹם

הָיָה חוֹלֵם הַנַּעַר יוֹסֵף.

רַק אֶת הַמָּוֶת הָאוֹרֵב לִצְעָדָיו לֹא חָלַם יוֹסֵף הַנַּעַר.

רַבִּים הִתְיָרְאוּ וְהִשְׁלִיכוּהוּ הַבּוֹר, אֲבָל הַנַּעַר חָלַם

וְחָלַם וְעָלָה כְּלֻלְיָן אֶל גָּבְהֵי הַגַּעְגּוּעִים מִבּוֹרוֹ.

רַק אֶת הָעוֹרֵב הֶחָג מֵעַל רֹאשׁוֹ לֹא חָלַם יוֹסֵף.

בְּמוֹרַד הָרְחוֹב שְׁנֵים-עָשָׂר אֶחָיו בְּדָם אֶחָד עַל קַו שִׁבְרוֹ.

נְעָרִים עָבְרוּ לְיָדוֹ וּקְרָאוּהוּ מְשֻׁגָּע.

עַל קַו שִׁבְרוֹ שְׁנֵים-עָשָׂר אֶחָיו בְּדָם אֶחָד.

הוּא שָׁקַע יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּבוֹרוֹ

וְנִמְכַּר לָרוּחַ וְלַזָּרוּת. הַשָּׁמַיִם כִּבּוּ יָרֵחַ מֵעָלָיו כִּמְנוֹרָה

וְגָזְרוּ לוֹ כְּתֹנֶת שְׁחוֹרָה.

הוּא כְּבָר לֹא שָׁר מִגְדָּלִים. הוּא שָׁר לוֹ. הַשָּׁחוֹר קָם עַל מִגְדָּלָיו.

יוֹסֵף הַנַּעַר פָּקַח עֵינָיו וְרָאָה מָוֶת אוֹרֵב

וְעוֹרֵב חָג, אֲבָל הוּא טִפֵּס וְטִפֵּס וְעָלָה

כְּלֻלְיָן אֶל גָּבְהֵי הַגַּעְגּוּעִים, הַנַּעַר

יוֹסֵף הַחוֹלֵם, שֶׁרַבִּים הִתְיָרְאוּ מִפָּנָיו.

('שירים מן הקצה הנמוך', 1961)

שיר אביב

מַשְׁכִּים כַּטַּל הֹלֵךְ –

יוֹמְטוֹב חָפַר וְנָשָׂא

דְּלָיִים מְלֵאֵי עָפָר, לְתֻמּוֹ

חָשַׁב דְּלָיִים מְלֵאֵי שֶׁמֶשׁ, לְעַצְמוֹ

אָמַר: אֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת.

הָיָה שׁוֹמֵעַ צִפּוֹר שָׁר:

הֲרֵי אֲנִי יוֹתֵר גָּבוֹהַּ

וַאֲדָמָה שֶׁלְּךָ

אֵינֶנָּה אֲדָמָה שֶׁל שָׁמַיִם.

יוֹמְטוֹב שֶׁחָפַר עַד הֵיכָן לְמַטָּה לְמַטָּה

אָמַר לַצִּפּוֹר: הֲרֵי

זֶרֶם מַיִם אֵינָם שָׁמַיִם

וְהָעֵץ הֲרֵי בּוּל נָבוּב.

"בְּרֹאשְׁךָ נִכְנַס זְבוּב", עוֹד

שָׁר צִפּוֹר, "בְּרֹאשִׁי צִפּוֹר", אָמַר

יוֹמְטוֹב שֶׁחָפַר לְתֻמּוֹ.

('סַלוִיוֹן', 1966)

ים בגוף

הַמָּוֶת הוּא יָם וְכַמָּה

חָזָק הָרָצוֹן לְסַגֵּל

אֶת סִגְנוֹן הַמַּיִם

הַמַּרְגִּיעִים לְחַיִּים, יָם

בַּגּוּף בְּשָׁעָה שֶׁל

תְּנוּחָה לִפְנֵי שֵׁנָה הַבָּאָה

לְאַרְגֵּן אֶת הַיְּצִיבָה

מִתּוֹךְ הַשְׁעָרָה הַמַּשְׁלִימָה

עִם הַתְּכוּנָה שֶׁלִּקְרַאת מִיתָה.

('מקום', 1978)

נגינה מוחקת

אָדָם מְטַיֵּל עִם רוּחַ עֶרֶב

בְּמַעֲלֶה שְׂדֵרָה וּלְאֹרֶךְ רְחוֹב,

פָּנָיו אֶל הַיָּם וְרֹאשׁוֹ נָקִי

מִטִּרְדָּה, נוֹשִׁים, חֳלִי

אֵינוֹ מֵפֵר בּוֹ נְגִינָה

וְהוּא מְבָרֵךְ בְּלִבּוֹ: כִּי טוֹב,

בִּנְגֹעַ רִשְׁרוּשׁ עָלִים בִּרְעָשָׁיו הַדַּקִּים.

אֲבָל אָדָם מְטַיֵּל עִם רוּחַ עֶרֶב

לְאֹרֶךְ רְחוֹב, בְּמַעֲלֶה שְׂדֵרָה,

צִלְצוּל מַקִּישׁ בּוֹ וְהוּא נִפְתַּח

כִּפְרוֹזְדּוֹר לְטִרְדָּה, בַּעֲלֵי-חוֹב,

חֳלִי מֵחִישׁ בּוֹ צָעַד בְּרֶדֶת

עָלָיו רִשְׁרוּשׁ עָלִים כִּצְרִימָה

הָאוֹמֶרֶת לוֹ: כִּי רַע.

אָדָם מְטַיֵּל עִם רוּחַ עֶרֶב

בְּמַעֲלֶה רְחוֹב וּלְאֹרֶךְ שְׂדֵרָה.

חִקְרֵי צִפּוֹר, יְרִיעַת הַשָּׁמַיִם

וְרַעַשׁ הַיָּם שׁוֹקְלִים עֶדְנָה

עַל שׁוּלָיו הַהוֹמִים בְּבוֹא

יְדִיעָה וְהַנְּגִינָה מוֹחֶקֶת

בּוֹ טוֹב גַּם רַע.

('אנטומיה של גשם', 1980)

פרפור פרוזדורים/ 7

אָמַר הָרוֹפֵא: חֻלְשַׁת שְׁרִיר הַלֵּב

פֵּרוּשָׁהּ אִי-סְפִיקָה, שֶׁתּוֹצָאָתָהּ

הֲצָפַת הַסֶּכֶר.

וְאָז? הִקְשֵׁיתִי.

אָז, אָמַר הָרוֹפֵא, עָלוּל לְהִוָּצֵר

גֹּדֶשׁ רֵאָה וְקָצְרָה הַנְּשִׁימָה.

וְאָז? קָצְרָה רוּחִי.

אָז, הוֹסִיף וְאָמַר הָרוֹפֵא, יֵשׁ חֲשָׁשׁ לָחַץ

עַל הַכָּבֵד, אֲשֶׁר מִצִּדּוֹ יִלְחַץ עַל הַקֵּבָה,

הַתְּרֵיסַרְיוֹן, הַלַּבְלָב, הַטְּחוֹל וְהַמָּרָה,

אֲשֶׁר יִלְחֲצוּ עַל הַמֵּעַיִם עַד אֲשֶׁר

תֹּאבַד תְּנוּעָתָם.

וְאָז?

אָז, נֶאֱנַח הָרוֹפֵא, הַכְּלָיוֹת, כֵּן הַכְּלָיוֹת.

וּמָה עַל הַמֹּחַ? הִקְשֵׁיתִי.

הָהּ, הִשְׁתַּנֵּק הָרוֹפֵא, חֲרָדָה, חֲרָדָה אֲיֻמָּה.

אַךְ אִם אֶטֹּל מִמְּךָ אֶת הַחֲרָדָה,

אֶפְגַּע בְּמַהוּתְךָ, זֹאת לֹא אֶעֱשֶׂה!

כְּמוֹ-כֵן אָסוּר בְּתַכְלִית אִסּוּר

מַגָּע עִם מֶלַח, הוֹסִיף וְזָרָה

עַל פְּצָעַי. וְכֵן עִשּׁוּן, נָשִׁים, מֶתַח תַּחֲרוּתִי וּמַאֲמָץ.

וְלִחְיוֹת מֻתָּר? רָעַדְתִּי.

שְׁכֵנִי לַחֶדֶר, בֵּן לַתַּרְבּוּת הַצֶּ'כִית,

דִּבֵּר כַּחַיָּל הָאַמִּיץ שְׁוֵיק

וְשָׁתַק כְּקַפְקָא.

('ציפור כלואה', 1987)