ארבעה שירים מאת אבות ישורון

צלחת הזכוכית הלבנה

צַלַּחַת הַזְּכוּכִית הַלְּבָנָה,

אַף-עַל-פִּי שֶׁזְּכוּכִית הִיא זְכוּכִית,

הִצְהִיבָה מִן הַטֶּבַע.

בְּכָל זֹאת נָפְלָה עַל הָרִצְפָּה,

כְּמוֹ בְּכִי שֶׁהִתְפַּשֵּׁט,

עַל שֶׁנָּתַתִּי לָהּ לְהִשָּׁבֵר.

רִאשׁוֹנָה לְתוֹחֶלֶת חַיִּים

וְאַחֲרוֹנָה. רִאשׁוֹנָה לְתוֹחֶלֶת חַיִּים.

לָמוּת לֹא מְאַחְרִים.

בתי

הִנֵּה מוּטֶלֶת הִנָּהּ.

רַעֲמָתָהּ סְתוּרָה עַל פָּנֶיהָ.

לֵדָה עַל פָּנֶיהָ פְּזוּרָה.

הַיּוֹם יוֹם הַלֵּדָה.

הַיּוֹם יוֹם הַשּׁוֹאָה.

וְהַיּוֹם יוֹם הַלֵּדָה.

אִם הַיּוֹם לִשְׁכֹּחַ.

אִם הַיּוֹם לִשְׂמֹחַ.

הִנֵּה מוּטֶלֶת הִנָּהּ.

לֵדָה עַל יָדָהּ תָּבוֹא.

יְהִי נָא שָׁוֶה.

הַיּוֹם יוֹם הַשָּׁוֶה.

רֻבַּעת

נִמְלָא כִּיסִי בִּצְפִיפוּת

פִּתָּה צְפוּפָה. תְּפוּחָה

כִּגְלִימַת כְּפָר בְּחֹרֶף.

הֲפוּכָה בַּבִּטְנָה. תְּפוּרָה

כִּמְעִיל חָרְפִּי מְרֻפָּד.

הֲפוּכָה הַבִּטְנָה בַּחוּץ.

תְּפוּרָה רִבּוּעַ וְרֻבַּעַת.

אָבִיתִי אֶת הַפִּתָּה

גַּם שֶׁל אָבִי.

הִסְתַּכֵּל אָבִי כִּי

כִּיסִי מָלֵא. וְהָלַךְ.

הָפַכְתִּי אֶת עֵינַי,

אָבִי עוֹד עוֹמֵד.

עַד כָּאן הַחֲלוֹם.

מִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה

וָאדִיּוֹת אָבִי עוֹד.

מִזֶּה שֶׁלֹּא נָתַן

לִי אֶת הַפִּתָּה

אָבִי עוֹד עוֹמֵד.

בַּעַל חֲרָטָה אָנוּשׁ.

אוֹכֶל מִן הָאֶצְבָּעוֹת.

אֱמֶת, לֹא הַרְבֵּה

אֲנִי חוֹלֵם עָלָיו.

אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים בַּתְּעָלָה.

וּמִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה

וָאדִיּוֹת אֲבִי עוֹמֵד.

הַרְבֵּה הָיִיתִי נוֹתֵן

לְדַעַת הַמָּקוֹם אֵיפֹהוּ.

דַּי שֶׁלֹּא נָתַן

לִי אֶת הַפִּתָּה,

עוֹד עוֹמֵד וּמִתְחָרֵט.

אָנוּ עוֹמְדִים בַּתְּעָלָה.

אֵיפֹה אָבִי עוֹמֵד?

הָיִיתִי הַרְבֵּה נוֹתֵן,

לְפַשֵּׁר בֵּין הָעֶמְדוֹת.

אורך המוות של אמי

אֹרֶךְ חַיַּי

כְּאֹרֶךְ הַמָּוֶת

שֶׁל אִמִּי

שֶׁצִּפְּתָה לִי.