התמונות של לזרוס המת 

תמר פלג

בריאיון עם דבורה בייקר למגזין Bomb באוגוסט 2008 התייחס אלכסנדר המון (בין היתר) לתמונות המופיעות ב'פרויקט לזרוס'. מתברר שבשתיים מהן מצולם לזרוס אוורבוך עצמו, לאחר מותו.

'פרויקט לזרוס' של אלכסנדר המון הוא ספר מדובר ומוערך בישראל. הספר קיבל שורה ארוכה של ביקורות נפלאות והיה ברשימות רבי-המכר במשך 16 שבועות רצופים. האם הבחינו קוראיו ואוהביו הרבים במה שמופיע בתמונות המפוזרות לאורך הספר?   לזרוס אוורבוך המת עם השוטר אוונס, תמונה מהצד (עמוד 244).  התמונות מופיעות בספר בפורמט קטן מאוד, על רקע שחור, וללא כיתוב מלווה. הקשר בינן לבין הסיפור אינו נראה ישיר. אך למעשה, קבוצת תמונות לקוחה במישרין מן השיקגו דיילי ניוז שדיווח על אירועי פרשיית לזרוס בזמן אמת. בשתיים מהן נראה אדם יושב על כסא, ודמות מאחוריו אוחזת בראשו. היושב אינו אלא לזרוס אוורבוך, לאחר שנורה בידי שיפי, מפקד משטרת שיקגו. מאחוריו עומד השוטר אוונס, המוזכר אף הוא בספר, ומחזיק את ראשו של לזרוס שלא יישמט, לצורך תיעוד. לזרוס אינו נראה כמת, ולכן אף שהתמונה מעוררת בנו תהייה, היא נותרת בלתי-מפוענחת במהלך הקריאה. רק הידיעה שמדובר בלזרוס המת, המהגר הצעיר שנרצח בידי מפקד משטרה משום שמראהו עורר בו חשד, משנה את מעמדן של התמונות הללו, כביכול מסירה מהן את הצעיף. כעת אנו מצטמררים למראן. אך הידיעה האמורה אינה נמסרת לנו על-ידי המחבר.   לזרוס אוורבוך המת עם השוטר אוונס, תמונה מלפנים (עמוד 60).   מספר אלכסנדר המון: "התמונות של לזרוס יושב מת בכסא, ומפקד משטרה מעוצב-זקָן ניצב מאחוריו, הן בלתי-נשכחות; אכזריותן שוברת-לב. ארכיון התמונות של הדיילי ניוז נמצא כעת ברשת, ועברתי עליו מספר פעמים – יש בו מעט מאוד תמונות של אנשים מתים. במלים אחרות, צילום של אנרכיסטים מתים לא היה מעשה רווח כלל ועיקר. באחת משתי התמונות של לזרוס המת, השוטר זז בעת הצילום ופניו מרוחות, שכן התמונה צולמה בתוך בניין וחייבה חשיפה ממושכת. וכך נראה השוטר כרוח רפאים, בעוד לזרוס, דומם ומת, נוכח יותר בתמונה. ומאחוריהם ניתן להבחין בקהל של משקיפים. ידעתי כבר בשלב מוקדם למדי שאני רוצה למצוא דרך לכלול את התמונות בספר".   אולגה אוורבוך, אחותו של לזרוס (עמוד 142).     "רציתי שהכתיבה תעמוד מול התמונות. יצירת ספרות אינה יכולה להעניק לעצמה תוקף, ולכן עליה לקבל תוקף באמצעות חווייתו של הקורא, בעוד שתמונות הן תמיד עקבות של אובייקטים פיסיקליים. האם הסיפור בספר שלי נעשה אותנטי בזכות התמונות, או שמא התמונות נעשות לא-אותנטיות בשל נוכחות הסיפור? הגבול בין מה שהתרחש לבין מה שהיה יכול להתרחש – מיטשטש, החיץ בין הממשי למדומה נעשה לא רלוונטי. כי המטרה, והאתגר, הם לגרום לקורא לבטוח בחוויה ובדמיון שלו-עצמו – אשר שניהם חיוניים בקריאת ספר – ולא למדוד את המציאות של הספר לפי המרחק שלה ממה שנתפס כמובן-מאליו. המטרה היא למצוא דרכים להתייחס לחיים שמחוץ להתנסות המיידית שלך, ולשם כך נחוץ דמיון. לעתים העובדות מפריעות לנו לדעת".   איזידור מרון, חברו של לזרוס (עמוד 270).     שלוש תמונות נוספות בספר מציגות אף הן אנשים ומקומות מפרשיית לזרוס הממשית, המתוארים בספרו של אלכסנדר המון: מופיעים בהן אולגה, אחותו של לזרוס; חברו איזידור; וסלון ביתו של מפקד המשטרה שיפי – המקום שבו נורה לזרוס.   הסלון ותחתית המדרגות בבית המפקד שיפי (עמוד 32).   ארכיון השיקגו דיילי ניוז כולל עוד תמונות רבות מן הפרשה, שהמון לא כלל בספר: תמונות נוספות של אולגה ושל בית שיפי, תמונות של שיפי עצמו, תמונה מנתיחת גופתו של לזרוס, ועוד. במקום זאת העדיף המון לכלול בספר גם תמונות אחרות, חלקן מארכיון השיקגו דיילי ניוז וחלקן תמונות עכשוויות, של רחובות, אנשים ונופים, שצילם וליבור בוז'וביץ'. שני סוגי התמונות מעורבים זה בזה, ולא ניתן להבחין ביניהם. העבר וההווה מותכים לזמן אחד. כל התמונות כאחד פועלות במישרין על דמיוננו, משפיעות על האווירה הנוצרת בספר תוך כדי הקריאה, אך הן פועלות גם במישור נוסף: הן ממתינות שנתהה עליהן, שנגלה אותן.   מראה נוף בנסיעה, תצלום של וליבור בוז'וביץ' (עמוד 180).   [תודה גדולה לנטעלי שרון, שהפנתה אותי לריאיון עם אלכסנדר המון וסיפקה לי את המידע העיקרי על התמונות המופיעות בספר.]