1.
זְמַן הֹוֶה וּזְמַן עָבַר
שְׁנֵיהֶם אוּלַי הוֹוִים בִּזְמַן עָתִיד,
וּזְמַן עָתִיד מוּכָל בִּזְמַן עָבָר.
אִם הַזְּמַן כֻּלּוֹ הֹוֶה לְעוֹלָם
אֵין הַזְּמַן כֻּלּוֹ נִתָּן לְהִגָּאֵל.
מַה שֶּׁיָּכוֹל הָיָה לִהְיוֹת הוּא הַפְשָׁטָה
הַנִּשְׁאֶרֶת אֶפְשָׁרוּת מַתְמֶדֶת
רַק בְּעוֹלָם שֶׁל סְפֶּקוּלַצְיוֹת.
מַה שֶּׁיָּכוֹל הָיָה לִהְיוֹת וּמַה שֶּׁהָיָה
מַצְבִּיעִים אֶל קֵץ אֶחָד, וְהוּא תָּמִיד הוֹוֶה.
צְעָדִים מְהַדְהֲדִים בַּזִּכָּרוֹן
לְאֹרֶךְ מַעֲבָר שֶׁלֹּא הָלַכְנוּ בּוֹ
לִקְרַאת הַדֶּלֶת שֶׁאַף-פַּעַם לֹא פָּתַחְנוּ
אֶל גַּן-הַשּׁוֹשַׁנִּים. כָּךְ הַמִּלִּים שֶׁלִּי מְהַדְהֲדוֹת
בְּתוֹדַעְתְּךָ.
אַךְ לְשֵׁם-מַה
לְהַרְעִיד אֶת הָאָבָק עַל קַעֲרַת עֲלֵי-הַשּׁוֹשַׁנִּים
אֵינִי יוֹדֵעַ.
הֵדִים אֲחֵרִים
מְאַכְלְסִים אֶת הַגַּן. הַלַעֲקֹב אַחֲרֵיהֶם?
מַהֵר, אָמְרָה הַצִּפּוֹר, מְצָא אוֹתָם, מְצָא אוֹתָם,
מֵאֲחוֹרֵי הַפִּנָּה. דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן,
אֶל עוֹלָמֵנוּ הָרִאשׁוֹן, הַנַעֲקֹב אַחַר
תַּעְתּוּעֵי הַקִּיכְלִי? אֶל עוֹלָמֵנוּ הָרִאשׁוֹן.
שָׁם הֵם הָיוּ, אֲצִילִיִּים, בִּלְתִּי-נִרְאִים,
נָעִים בְּלִי לַחַץ, עַל-פְּנֵי עָלִים מֵתִים,
בְּחֹם הַסְּתָו, בָּאֲוִיר הָרוֹטֵט,
וְהַצִּפּוֹר קָרְאָה, כִּמְשִׁיבָה
לַמּוּסִיקָה הַלֹּא-נִשְׁמַעַת הַחֲבוּיָה בַּשִּׂיחִים,
וְקֶרֶן-הַמַּבָּט הַלֹּא-נִרְאֵית חָצְתָה, כִּי לַשּׁוֹשַׁנִּים
הָיָה מַרְאֵה פְּרָחִים שֶׁמִּסְתַּכְּלִים בָּהֶם.
שָׁם הֵם הָיוּ, אוֹרְחֵינוּ, מְקֻבָּלִים וּמְקַבְּלִים,
כָּךְ הִתְקַדַּמְנוּ, וְהֵם, בְּתַבְנִית מְדֻיֶּקֶת,
לְאֹרֶךְ הַשְּׂדֵרָה הָרֵיקָה, אֶל מַעְגַּל הַתְּאַשּׁוּר,
לְהַבִּיט אֶל תּוֹךְ הַבְּרֵכָה הַמְּרֻקֶּנֶת.
יֹבֶשׁ הַבְּרֵכָה, בֶּטוֹן יָבֵשׁ, בְּזָוִיּוֹת חוּמוֹת,
וְהַבְּרֵכָה מַלְאָה מַיִם מִקַּרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ,
וּפֶרַח הַלּוֹטוּס עָלָה, בְּשֶׁקֶט, בְּשֶׁקֶט,
הַמִּשְׁטָח נוֹצֵץ מִתּוֹךְ לֵב הָאוֹר,
וְהֵם הָיוּ מֵאֲחוֹרֵינוּ, מִשְׁתַּקְּפִים בַּבְּרֵכָה.
פִּתְאוֹם עָנָן חָלַף, וְהַבְּרֵכָה הָיְתָה רֵיקָה.
לֵךְ, אָמְרָה הַצִּפּוֹר, כִּי הֶעָלִים מָלְאוּ יְלָדִים,
חֲבוּיִים בְּהִתְרַגְּשׁוּת, מְאַפְּקִים אֶת צְחוֹקָם.
לֵךְ, לֵךְ, לֵךְ, אָמְרָה הַצִּפּוֹר, בְּנֵי-אָדָם
אֵינָם יְכוֹלִים לָשֵׂאת יוֹתֵר מִדַּי מְצִיאוּת.
זְמַן עָבַר וּזְמַן עָתִיד
מַה שֶּׁיָּכֹל הָיָה לִהְיוֹת וּמַה שֶּׁהָיָה
מַצְבִּיעִים אֶל קֵץ אֶחָד, שֶׁהוּא תָּמִיד הוֹוֶה.
*
ברנט נורטון
מתוך 'ארבעה קוורטטים'
ת.ס. אליוט
מאנגלית: אוֹרי ברנשטיין
1.
זְמַן הֹוֶה וּזְמַן עָבַר
שְׁנֵיהֶם הוֹוִים אוּלַי בִּזְמַן עָתִיד
וּזְמַן עָתִיד כָּלוּל בִּזְמַן עָבָר.
וְאִם הַזְּמַן כֻּלּוֹ לָעַד הֹוֶה
הַזְּמַן כֻּלּוֹ לֹא יִפָּדֶה.
מַה שֶּׁעָשׂוּי הָיָה לִהְיוֹת הוּא הַפְשָׁטָה
נוֹתָר כְּאֶפְשָׁרוּת מַתְמֶדֶת
רַק בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ הַשְׁעָרוֹת.
מַה שֶּׁעָשׂוּי הָיָה לִהְיוֹת וּמַה שֶּׁהָיָה
מוֹרִים עַל כִּוּוּן אֶחָד, שֶׁתָּמִיד הוֹוֶה.
קוֹל צְעָדִים מְהַדְהֵד בַּזִּכָּרוֹן
לְאֹרֶךְ הַמָּבוֹי אֵלָיו לֹא פָּנִינוּ
לִקְרַאת הַדֶּלֶת שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא פָּתַחְנוּ
אֶל תּוֹךְ גַּן הַוְּרָדִים. הַמִּלִּים שֶׁלִּי מְהַדְהֲדוֹת
כָּךְ, בְּרֹאשְׁךָ.
אַךְ לְאֵיזֶה צֹרֶךְ
יַטְרִידוּ אֶת הָאָבָק שֶׁעַל קַעֲרַת עֲלֵי הַוֶּרֶד
אֵינִי יוֹדֵעַ.
הֵדִים אֲחֵרִים
שׁוֹכְנִים בַּגַּן. הַנְלַך אַחֲרֵיהֶם?
מַהֵר, אָמְרָה הַצִּפּוֹר, מְצָא אוֹתָם, מְצָא,
מֵעֵבֶר לַפִּנָּה. דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן
אֶל תּוֹךְ עוֹלָמֵנוּ הָרִאשׁוֹן, הֲנֵלֵךְ בְּעִקְבוֹת
הַטְעָיַת הַקִּיכְלִי? אֶל תּוֹךְ עוֹלָמֵנוּ הָרִאשׁוֹן.
שָׁם הֵם הָיוּ, נְשׂוּאֵי פָּנִים, בִּלְתִּי נִרְאִים,
נָעִים בְּלִי דְּחִיפוּת, עַל פְּנֵי הֶעָלִים הַיְּבֵשִׁים,
בְּחֹם הַסְּתָו, מִבַּעַד לָאֲוִיר הָרוֹטֵט,
וְהַצִּפּוֹר קָרְאָה, בְּמַעֲנֶה
לַמּוּזִיקָה הַלֹּא נִשְׁמַעַת שֶׁבְּסֵתֶר הַשִּׂיחִים,
וּמַבַּט הָעַיִן הַלֹּא נִרְאֶה חָלַף, כִּי לַוְּרָדִים
הָיָה מַרְאֶה שֶׁל פְּרָחִים שֶׁמַּבִּיטִים בָּהֶם.
שָׁם הָיוּ הֵם אוֹרְחֵינוּ, מְקֻבָּלִים וּמְקַבְּלִים.
וְכָךְ זַעְנוּ, וְגַם הֵם, בְּדֶגֶם טִקְסִי,
לְאֹרֶךְ הַמִּשְׁעוֹל הָרֵיק, אֶל מַעְגַּל עֲצֵי הַתְּאַשּׁוּר,
לְהַבִּיט מִמֶּנּוּ אֶל הַבְּרֵכָה הַמְּרֻקֶּנֶת.
יְבֵשָׁה הַבְּרֵכָה, יָבֵשׁ הַבֶּטוֹן, שׁוּלֶיהָ חוּמִים,
וְהַבְּרֵכָה נִמְלְאָה מֵימֵי אוֹר שֶׁמֶשׁ,
וְהַלּוֹטוּס גָּבַהּ, בְּשֶׁקֶט, בְּשֶׁקֶט,
פְּנֵי הַמַּיִם נָצְצוּ מִלֵּב הָאוֹר,
וְהֵם הָיוּ מֵאֲחוֹרֵינוּ, מִשְׁתַּקְּפִים בַּבְּרֵכָה.
אָז חָלַף עָנָן וְהַבְּרֵכָה הָיְתָה רֵיקָה.
לְכוּ, אָמְרָה הַצִּפּוֹר, שֶׁהֶעָלִים הָיוּ מְלֵאִים בִּילָדִים,
מִתְחַבְּאִים בְּהִתְרַגְּשׁוּת, טְעוּנֵי צְחוֹק.
לְכוּ, לְכוּ, לְכוּ, אָמְרָה הַצִּפּוֹר: בְּנֵי אָדָם
אֵינָם יְכוֹלִים לָשֵׂאת מְצִיאוּת רַבָּה מִדַּי.
זְמַן עָבַר וּזְמַן עָתִיד
מַה שֶּׁעָשׂוּי הָיָה לִהְיוֹת וּמַה שֶּׁהָיָה
מוֹרִים עַל כִּוּוּן אֶחָד, שֶׁתָּמִיד הוֹוֶה.