שני שירים מאת יעקב גלאטשטיין
מיידיש: בנימין הרשב

ממך אלייך

שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת עַל גֶּשֶׁר הַשְּׁתִיקָה הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם.

הוּא עָבַר אוֹתוֹ קֹדֶם. –

דְּמָמָה כָּזֹאת לֹא עוֹד תְּגַלֶּה לָנוּ אֶת פָּנֶיהָ.

כַּמָּה זְמַן אָנוּ כְּבָר מַבִּיטִים בְּעֵינֶיהָ.

הַדְּמָמָה הֵסִירָה מֵהִלְכֵי-רוּחֵנוּ

מִילְיוֹנִים מִלִּים כְּבֵדוֹת.

לוּ תְּנַמְנֵמְנָה הַשָּׁנִים-שֶׁחָלְפוּ עַל רֹאשֵׁךְ הַשֵּׂיבָה וְעַל רָאשִׁי.

עֲשָׂרוֹת בַּשָּׁנִים יָצָא לִי לִנְדֹּד

בַּדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה מִמֵּךְ אֵלַיִךְ.

אִי-שֶׁקֶט שָׁלֵו שֶׁל נְעוּרֵי מֻנָּח בֵּין מִגְדַּלּוֹר אֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ,

בַּנְּדוֹד הָאָרֹךְ, הֶעָצוּב מִמֵּךְ אֵלַיִךְ.

אוּלַי אֵינֶנִּי מֵבִיא לָךְ עוֹד אַהֲבָה –

לִבֵּךְ הַנָּבוֹן אֵינוֹ זָקוּק לָהּ עוֹד.

אֲפִלּוּ לֹא אֶת כְּמִיהָתִי מִן הַשָּׁנִים.

אֲנִי מֵבִיא לָךְ רַק אַנְדַּרְטָה כְּבֵדָה וְאִלֶּמֶת לְזֵכֶר כְּמִיהָתִי.

לֵב נָבוֹן, חִרְטִי שָׁם בְּעַצְמְךָ אֶת הַמִּלִּים.

*

זִקְנָה

דַּקָּה וּשְׁקוּפָה

הָאַהֲבָה שֶׁל שְׁנוֹת הַזִּקְנָה.

אַתָּה נָע בְּלִי בִּטָּחוֹן

עַל גּוּף כְּעַל אֲדָמָה.

מְחֻשָּׁב, אַתָּה חוֹסֵךְ אֶת כּוֹחוֹתֶיךָ,

אַתָּה חָשׁ אֶת הַדְּקִירָה שֶׁל כָּל יוֹם, שֶׁנּוֹעַד לְחַיֶּיךָ.

אַתָּה מִתְחָרֵט שֶׁהִתְעַלַּמְתָּ

מִשְּׁקִיעוֹת-שֶׁמֶשׁ רַבּוֹת כָּל כָּךְ.

פְּרָחִים, עֲשָׂבִים, אִילָנוֹת

חוֹרְטִים בְּךָ שִׁירֵי דַּרְדָּרִים.

אַתָּה דּוֹרֵךְ עַל הַחַיִּים כְּעַל זְכוּכִית.

צְלָלִים מְקַבְּלִים מַשְׁמָעוּת עֲמֻקָּה,

אַתָּה מְקַבֵּל חִיּוּךְ קָרִיר כְּשַׁי,

אַתָּה נַעֲשֶׂה קַמְצָן

לְשֶׁפַע אֱלֹהִי שֶׁל זְמַן.