לְאִטָּם

כִּנְחָשִׁים מַבְהִיקִים,

הִתְפַּתְּלוּ הַיָּמִים הָאֲרֻכִּים

לְפָנֵינוּ.

מְאוּם לֹא עָשִׂינוּ,

אֲנִי, אַתָּה וָהִיא,

לְצִדָּם עָמַדְנוּ

וַנֵּרֶא אַךְ מַחֲרִישִׁים.

כָּכָה אָרְכוּ בָנוּ הַחַיִּים.

וְכִי הֶאֱפִילוּ לִרְגָעִים –

הֵן הִפִּילוּ הַמַּחֲזוֹת הָעוֹבְרִים

כָּל בִּרְקֵי צִבְעוֹנִים

בְּאָפְלֵנוּ.

עַתָּה כְּבָר קָרֵב הַלַּיְלָה הָאָרֹךְ

אֶל פִּתְחֵנוּ,

עוֹד רֶגַע יִתְמַהְמַהּ בְּצַעְדוֹ

וְרוֹאֶה, אִם נָכוֹן לִבֵּנוּ.

כֵּן-הוּא!

סַלֵּינוּ מִלֵּאנוּ כָּל מַרְאוֹת הָעוֹלָם –

רַב לָנוּ!

עַתָּה כְּבָר נוּכַל רֶדֶת

אֶל מֵימֶיךָ הָאֲפֵלִים,

הַקְּרִירִים.

כִּי כָכָה אָרְכוּ בָנוּ הַחַיִּים.