אפילו לא רבע יהודי 

מנחם פרי

מדינה ישראל היא הכישלון הגדול של התרבות היהודית: מנחם פרי משיב לידידו הוותיק אברהם ב. יהושע.

בהרצאה מתוקשרת על יחסי הגומלין שבין ישראל ליהודי התפוצות קבע א.ב. יהושע כי "השואה היא כישלון יהודי נורא"; יהודי התפוצות "הם יהודים חלקיים בעוד שאני יהודי שלם"; ו"ישראל היא המושג האותנטי העמוק של העם היהודי". ליהודי מן התפוצות אמר: "אם היהדות חשובה לך, אז בוא לפה ותקבל אותה במלואה ותהיה שותף". וכיוון שמרביתם לא יבואו, אז "לפחות שילמדו עברית, שיכירו אותנו דרך האינטימיות שבעברית".   ב"יהודי שלם", שה"ישראליות" היא המשמעות האותנטית והעמוקה ביותר שלו, לא מתכוון יהושע, כמובן, לקיום של תרי"ג מצוות, אלא לזהות תרבותית – לאותה זהות שלדעתו מתקיימת בישראל "במלואה", "בשלמות", "בטוטאליות".   אין לעג-לרש גדול מזה. הרי מדובר באותה ישראל שקמה בעמל גדול של התנועה הציונית, שכל-כולו התבסס על שלילת הגולה ושלילת היהודי, על תיעוב להיסטוריה שלו והתכחשות לחלקים גדולים מתרבותו. זו אותה ציונות שהיהודי "החדש", שעליו חלמה, היה אמור לראות ביהודי "הישן" את מה שראו בו גדולי האנטישמים; להתנכר לו ולהעמיד במקומו זן חדש.   אלפיים שנה ישבנו בגולה, ומה הבאנו משם? שק ריק. האופציות האחרות, העשירות, הלא-ציוניות, של חיים יהודיים תרבותיים, נמחקו בשטיפת-המוח של החינוך בארץ עוד לפני שבאה השואה והמשיכה את המלאכה. ענקי התרבות של היהודים בפילוסופיה ובהגות, בספרות, במוסיקה, בציור ובמדעים, אינם חלק מאיתנו. נשאר במוחנו רק הדימוי הקריקטורי של העיירה היהודית של מנדלי, שבמאה העשרים כבר מזמן לא היתה קיימת במציאות. מה אנחנו יודעים על הזֶמר היהודי, על שיר העם, על החזנים הווירטואוזים ששרו מוזיקה גאונית, מצמררת?   לפני השואה היתה יידיש שפתם של תשעים אחוז מן היהודים בעולם. נכתבה בה שירה מודרניסטית גדולה, נועזת ופורצת גבולות, שהשירה בעברית בת אותו זמן מחווירה לעומתה, ואולי גם השירה העברית עד עצם ימינו. נכתבה בה סיפורת שספק אם הסיפורת הישראלית מסוגלת להתחרות בה. מה אנחנו יודעים על המורשת היהודית הזאת שלנו? בישראל הפכה יידיש, השפה החיונית והעשירה, רק למושג נרדף לשפה שבדיחות נשמעות בה טוב יותר. ישראל היא המדינה הדמוקרטית היחידה בעולם שתיקנה תקנות וחוקים נגד יידיש. מדינת ישראל, יותר מכל מדינה אחרת, הפכה מבחינת התרבות של יהודי אירופה למדינה אנטי-יהודית, ותחת הכותרת "מדינה יהודית" למעשה המשיכה את המשימה של היטלר להכחיד את הרוח היהודית, את תפארת עברה ואת האוונגרד שבה. איזו בדיחה מרה – המדינה שגבתה "שילומים" מגרמניה, בין השאר על אובדן התרבות היהודית, תקעה את המילון ההיסטורי של יידיש, שפתם של רוב היהודים, באמצע האות אל"ף, מהיעדר תקציב. בעוד עשר או עשרים שנה איש לא יוכל להשלים את המילון הזה. האירוניה של הגורל כלפי האבות האשכנזים של המדינה היא ששנאת היהודים התגלגלה במדינת ישראל ברבות השנים לשנאת אשכנזים בכלל.   ומי שמתחיל במלאכה, נגזר עליו גם להשלים אותה. אחרי שהיהודים "השלמים וה"אותנטיים" של מדינת ישראל סיימו לכלות את המורשת היהודית החילונית שלהם, הם נפנו לחסל גם את הרצף התרבותי החדש, את הרצף הציוני-ישראלי שהם-עצמם כוננו. טריטוריה וקברים להשתטח עליהם הם כמעט כל מה שנותר בו. התלמידים ששולח שר החינוך שלנו למערת המכפלה בחברון, ולכל אבן שחמורו של אברהם הטיל עליה את מימיו, אינם מסוגלים לקרוא תנ"ך – הספר הגדול של ספרות העולם; גם לא את הפרקים על אותו אברהם שלמערה שלו הם נוסעים. ולא רק את התנ"ך ואת ביאליק ואת ברנר ואת עגנון הם כבר לא מסוגלים לקרוא, אלא אף את 'מר מאני' ו'מולכו' של יהושע. קשה להם אפילו העברית של יהודית קציר מלפני עשרים שנה. "לפחות שילמדו עברית, שיכירו אותנו דרך האינטימיות שבעברית", אומר יהושע ליהודי התפוצות. איזו עברית? אותו מלמול עילג ששומעים כאן ברחוב? אותה שפה חורקת שכותבים רוב הסופרים הצעירים, אשר ללא עורך לשוני לא היה ניתן להדפיסם? אותה שפה של מנחי התוכניות והכתבים והפרשנים בטלוויזיה, היורים ארבע צרימות בדקה? אולי הוחלפה העברית בישראלית חדשה (כטענת גלעד צוקרמן), אבל גם לישראלית אמור להיות איזה דקדוק, לפחות בדיעבד. "הוא יָכַל להגיד ששתיכם מֶכירים מהקֶניון" אינו משפט בישראלית, אף שהוא ציטוט מדויק מערוץ 2.     ["מה זה להיות יהודי טוב לדעתך?" - מחברת כיתה ט' בבי"ס ממלכתי]   אני מלא קנאה במה שעושים בצרפת למען המורשת הגאה של התרבות הצרפתית, למען "הצרפתי השלם". תיכנסו לכל חנות ספרים בצרפת, באנגליה, בספרד, ותראו שם ביד רחבה את שיאי התרבות הספרותית במאתיים השנים האחרונות. אבל בארץ לא תמצאו זכר לרצף הספרותי-תרבותי החדש, בן המאה-ושלושים שנה, לא בחנויות וגם לא במחסני הוצאות הספרים. מי בכלל מעוניין בו? אמרתי חנויות, אבל גם חנויות ספרים כמעט לא נמצא כאן. יש רק מיני בּוּטקוֹת למבצעים, שאפילו איזשהו רצף ספרותי בן עשרים שנה, או בן עשר שנים, או בן שנתיים, נעדר מהן. כבר לא קיים הסינון הספרותי-תרבותי מצד קהל הקוראים הטוב, הקובע במצטבר את הזיכרון הספרותי ההיסטורי. למי יש צורך בזיכרון ספרותי כשקונים ספרים לפי גובה ההנחה ולא לפי טיב הספר, במניפולציות שעורכים מי שלא פתחו ספר מימיהם? הישראלים קונים המון ספרים לבדר את נפשם הבורחת מן המציאות, אבל מרביתם כבר אינם מסוגלים לקרוא טקסט מורכב ובעל ערך מתמשך.   ישראל של היום היא האסון הגדול ביותר שקם לספרות הישראלית (שכולם מתפעלים עד כמה היא פורחת); היא הכישלון הגדול של התרבות היהודית, פרט לכך שהיא גם הסכנה הפיזית הגדולה ביותר שקיימת היום בעולם לריכוז הגדול ביותר של העם היהודי.   "אם היהדות חשובה לך", איש תפוצות יקר, "אז בוא לפה" ותקבל אותה במלוא היעדרותה, אבל "תהיה שותף", כי בנוסף לסכנות הטרור והמלחמה שמרחפות פה על בסיס יומיומי, ארבעת-אלפים מאיתנו גם מתים כל שנה מחיידק אלים שמספקים להם בתי-החולים של המדינה בגלל מאה-וחמישים אחוזי ניצול במסדרונותיהם. בואו יהודים, א.ב. יהושע מזמין אתכם.