מבחר מתוך הסקירות שפורסמו ברשת על 'המנהרה' של א.ב. יהושע שרית פליין, אתר "אוצר מילים": מבחינתי כל יציאה לאור של ספר של יהושע היא חגיגה של הבטחות, ו'המנהרה' מקיים את כולן. כשסיימתי לקרוא אותו היתה התגובה המיידית שלי ״וואו!״ הוא מצליח בו זמנית לרצות לגרום לי לקרוא עוד ועוד כי העלילה סוחפת, ולרצות להשתהות, כי הוא מעורר מחשבה והשתאות. הספר הזה הוא אחת ההוכחות לכך שאפשר לכתוב בצורה עמוקה, מרובת רבדים, רווית דימויים וסמלים ועדיין לשמור על כתיבה קולחת ומרתקת. האם יש כאב בספר? כן, כאב רב, אבל כמו שצבי לוריא אומר: ״הכרה באמת עשויה לפעמים לרכך כאב.״ אם נדמה לכם שזה ספר עצוב, התשובה היא – גם. הוא גם עצוב, אבל יש בו לא מעט הומור, והרבה יותר מכך אהבה וחמלה. זה אחד הספרים הטובים ביותר שלו. רוצו לקרוא!
מירב גולן, אתר "היTרבות": מה עוד יכול לחדש מי שכבר כתב על הכל: זוגיות, הומור, יחסי אדם מדינה, יחסי אדם לאדם, יחסי הורים-ילדים, יחסי כובש נכבש…? מה שנשאר זה לרקוח הכל לכדי משל אחד. משל? כן. א.ב. יהושע חוזר לחומרים שהאדירו אותו. הוא רוקח הכל לכדי סיפור אחד שיש בו הכל, אבל ה-הכל הזה מרומז בסיפור נפלא, ורק צריך לקלף את השכבות בזהירות. יגעת ומצאת! 'המנהרה' הוא ללא ספק, רומן מופת! בגב הספר נכתב שזהו אחד הרומנים הנועזים והעמוקים שבין ספריו של יהושע, ואני בהחלט יכולה להסכים עם כל מילה.
עטרה אופק, אתר "המתלהבת": בום! איזה ספר חזק, ואיזה סוף חזק יש לו. כמו אגרוף בבטן, סליחה על הקלישאה, אבל זה בדיוק מה שהרגשתי בעמוד האחרון, בפסקה האחרונה של הספר, המפתיעה, הלופתת. בום! המנהרה משם הספר, שיש לה כל כך הרבה משמעויות וקונוטציות, שואבת לתוך האפלולית שלה הרבה יותר ממה שיכולנו לנחש, עד הסוף המפתיע, ההולם בקורא. ספר נפלא לכל אדם בוגר.
יהודית בגן, "מועדון קריאה לאוהבי ספרים" בפייסבוק: איך בכלל ניתן להעביר תמציתית את תחושת החנק בגרון, את האוויר הטעון ואת מלוא החוויה העוצמתית האופפת אותך בכל מהלך הקריאה? איך בכלל ניתן להעלות על הכתב את יופייה של השפה המדוברת או את יופיים של נופי הארץ ואנשיה המתוארים בחדות ושנינות כה לא מתפשרת? האם בכלל ניתן לתאר את המציאות הישראלית של היום על כל גווניה כפי שמטיב לתאר אותה המחבר? קטונתי לגמרי מלהביע עוד סופרלטיבים ונשאר לי רק להתפעל מעוד יצירת מופת של הסופר ומבחינתי אוסיף ואומר שזהו אכן ספר חובה עבור כל הבוגרים בגיל ובנפש אשר בינינו.
רחל פארן, "סלונה": הכתיבה של א.ב. יהושע מצוחצחת ומדויקת, המשפטים שבהם הוא בונה את האירועים אומנם ארוכים, אך אינם מורכבים מאוד, להפך יש משהו בהסתעפות של המשפטים למשפטי משנה כממחישים את רצף המחשבות של הגיבור, את הצפת האסוציאציות שלו ובעיקר את החשש מכך שזכרונו יאבד לו. הקורא אינו חש כי הוא הולך לאיבוד בסבך המלל.
אהבתי מאוד את הספר, לטעמי הוא בין הטובים של א.ב. יהושע. מאוד רגיש ונוגע ללב. אני מתכוונת לקרוא אותו שוב ולהתענג עליו מחדש.
| .jpg)
.gif)