ולמה היא נושכת את שפתיה
מאיר ויזלטיר

וְלָמָּה הִיא נוֹשֶׁכֶת אֶת שְׂפָתֶיהָ

וְלָמָּה הִיא לוֹטֶשֶׁת אֶת עֵינָהּ

בִּזְמַן שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת מְחֻבֶּקֶת

עִם הַבָּחוּר שֶׁמְּחַבֵּק אוֹתָהּ

וְלָמָּה הִיא שׁוֹלַחַת אֶת יָדֶיהָ

כְּאִלּוּ מְמַשְׁמֶשֶׁת בָּאֲוִיר

כְּאִלּוּ יֵשׁ כַּפְתּוֹר שֶׁאִם תִּלְחַץ בּוֹ

יִפָּתַח הַשַּׁעַר אֶל הָעִיר

כְּאִלּוּ שֶׁהָעִיר בֶּאֱמֶת צוֹפֶנֶת

סוֹדוֹת וּמַמְתַּקִּים נַעֲלָמִים

כְּאִלּוּ יֵשׁ בַּחוּרִים כָּאֵלֶּה

אַךְ יֵשׁ גַּם סוּג אַחֵר שֶׁל עֲלָמִים

וְלָמָּה הִיא נוֹשֶׁמֶת אֶת שָׁדֶיהָ

וְלָמָּה הִיא בּוֹלַעַת אֶת רֻקָּהּ

כְּאִלּוּ הִיא חוֹשֶׁבֶת שֶׁהִפְסִידָה

אֶת הַמָּנָה הָאַחֲרוֹנָה הַמְּתוּקָה

וְלָמָּה הִיא הוֹלֶכֶת מְחֻבֶּקֶת

עִם הַבָּחוּר שֶׁמְּחַבֵּק אוֹתָהּ

בִּזְמַן שֶׁהִיא נוֹשֶׁכֶת אֶת שְׂפָתֶיהָ

בִּזְמַן שֶׁהִיא לוֹטֶשֶׁת אֶת עֵינָהּ