HIDDEN>טורים אישיים>המסע בעקבות סאראמאגו>

המסע בעקבות סאראמאגו
מרים רינגל  

מרים רינגל כתבה את 'מסע בעקבות הקולות: חייו ויצירתו של ז'וזה סאראמאגו' (הוצאת כרמל, 2009). הרשימה מבוססת על המבוא האישי לספרה.

לפני כמה שנים היה ידוע השם ז'וזה סאראמאגו רק לקומץ קוראים בעברית, שהצליחו להתגבר על קריאת הספר 'דברי ימי מנזר', הרומאן הראשון שלו שתורגם לעברית. הסופר עורר את סקרנותי, אך הסתפקתי בקריאת ספר זה וספר נוסף שלו שהופיע בעברית: 'הבשורה על פי ישו'. בכך חשתי כי "מילאתי" את החלל התרבותי שלי, זה השייך לספרות הפורטוגזית. לימים הבנתי שידיעותי אז היו מזעריות ביותר.

 

בהרצאה מזדמנת בבית אריאלה בנושא "חלומות" הציג המרצה שורה אחת מתוך שיר של המשורר הפורטוגלי פרננדו פסואה, והוסיף ואמר: "משורר שווה קריאה"... רשמתי על פיסת נייר את שם הספר שבו נדפס השיר ואת שם המשורר (שלא שמעתי עליו דבר עד אז). למחרת ניגשתי למדף ספרי השירה שבספרייה העירונית בעירי. הספר עמד שם, מיותם, ריח הנייר היה חדש. נראה כי איש לא שאל אותו.

 

קראתי את הספר בשקיקה. היו שם שירים והגיגים של משורר אחד שהוא משוררים רבים. ההחלטה לחקור את פשרו של משורר זה הניעה אותי לחפש בשבועונים ובעיתוני הספרות. באחד מכתבי העת מצאתי מאמר אחד, פרי עטו של יורם מלצר, על פסואה וריבוי ההטרונימים שלו. מלצר הזכיר כי הסופר הפורטוגלי ז'וזה סאראמאגו כתב ספר שכותרתו 'שנת מותו של ריקארדו ריש', ובו סיפור "חייו" הדמיוניים של אחד מארבעת ההטרונימים החשובים ביותר שיצר פרננדו פסואה בדמיונו הפורה. ועוד נאמר שם כי הספר יראה אור בשפה העברית בזמן הקרוב.

 

דומני שהייתי הראשונה שרכשה את הספר בחנות הספרים הקרובה ביותר. קראתי אותו בלהיטות. הקריאה בספר הזה היתה בעבורי נקודת מפנה: השילוב בין פסואה לסאראמאגו הביא אותי לידי החלטה ללכת בעקבות סאראמאגו, לבדוק את יצירתו בשלמותה, ואולי גם לכתוב עליה.

 

כטירונית באותה עת חיפשתי באינטרנט את השם "סאראמאגו", בתקווה למצוא מידע כלשהו על הסופר, שלא ידעתי עליו מאומה. מצאתי ברשת רק כעשרה איזכורים של השם (לאחר שהסופר קיבל את פרס הנובל נוספו עוד אלפי איזכורים). מקצתם הפנו אותי למסעדות בשם סאראמאגו... אתר אחד נראה תחילה כאתר הבית של ז'וזה סאראמאגו, אך עד מהרה התברר שאין מדובר בסופר, אלא באיש אחר הנושא שם זהה. אתר אחר, של בחור צעיר שהוא מהנדס מחשבים במקצועו ושמו פרננדו, גילה לי שהבחור חובב קריאה, וסאראמאגו עומד בראש מצעד הסופרים ברשימתו.

 

חילופי הממסרים בדואר האלקטרוני העידו כי המהנדס הוא מקור מידע אדיר בכל הנוגע ליצירותיו (ולאישיותו) של סאראמאגו. פרננדו וידידתו פילומנה (שלימים הפכה לחברתי הטובה) נעשו מיד ידידים ל'עט' האלקטרוני, והדיאלוג עימם הפך להיות אחד מן המרתקים שידעתי – דיאלוג שברבות הימים הפך למפגשים אישיים לבביים, רבים וארוכים. השניים, מעריצים גדולים של הסופר, הסכימו לסייע לי בכל דרך, ואכן סיפקו לי מידע שלא יסולא בפז על הספרות והתרבות הפורטוגלית.

 

שנה וחצי לאחר תחילתה של ההתכתבות, כשכבר קראתי פורטוגלית והתחלתי לעיין ביומניו של סאראמאגו ובקטעי עיתונים שנכתבו עליו, זכה סאראמאגו בפרס נובל לספרות לשנת 1998. קווי הטלפון בין ישראל לפורטוגל יכולים להעיד על הצהלה שאפפה אותנו משני עברי הים התיכון. העובדה שיצירתו של סאראמאגו החלה להיתרגם לעברית ולעורר כאן עניין עוד בטרם הועלה שמו כמי שמועמד לפרס נובל, הציפה אותי בשמחה, שמילאה את כל חדרי הלב והנפש.

 

במאי 1999 הודיעו לי אנשי שגרירות פורטוגל בארץ כי מנהל הספרייה הלאומית של פורטוגל, פרופסור קרלוס ריש, עומד להגיע לישראל לשהות קצרצרה. האיש – כותב מסות הספרות המוערך ביותר בפורטוגל, ופרופסור לספרות פורטוגזית מן המשובחים בעולם – הוזמן  להרצות על סאראמאגו בספריית בית אריאלה בתל-אביב, בערב שיוחד לספרות הפורטוגלית. שמחתי להיענות לבקשת השגרירות לסייר עם האיש במהלך היום בירושלים. כך היכרתי את מי שעתיד להפוך לרעי לשיחות רבות על סאראמאגו, שנמשכות עד היום.

 

בפגישתנו הראשונה סיפר לי קרלוס ריש כי בילה שלושה ימים באי לאנזרוטה, מקום מגוריו של סאראמאגו, וראיין אותו. הראיונות כונסו בספרו 'דיאלוגים עם ז'וזה סאראמאגו' שהתפרסם בפורטוגל. השיחות בין השניים הולידו חברות אמתית, וכך נמנה קרלוס ריש עם אורחי הכבוד בשבדיה בטקס קבלת פרס הנובל, וידע לספר לי כי פילאר, אשתו של סאראמאגו, לבשה באחד הערבים שמלה ועליה מודפסים משפטים מתוך הספר 'הבשורה על פי ישו', ספר שבעטיו עזב סאראמאגו את מולדתו פורטוגל ועבר להתגורר באי לאנזרוטה.

 

עוד סיפר לי קרלוס ריש כי ביום בהיר אחד הזמינוֹ סאראמאגו לארוחת צהריים במסעדה המצויה בתוך יער בוסאקו. בעיצומה של הארוחה הושיט לו הסופר שקית ניילון פשוטה ואמר "זו המתנה שלי לספרייה הלאומית". כשפתח קרלוס ריש את השקית התגלה לפניו כתב-היד של הספר 'שנת מותו של ריקארדו ריש'. הוא חש כי האדמה רועדת תחתיו. כמנהל ספרייה לאומית הוא הבין מיד את משמעותו של האוצר שנפל בחלקו ובחלקם של חוקרי הספרות. כיום נמצא כתב-היד בליסבון, בחדר "השמורים" של הספרייה הגדולה הזאת, חבוי בתוך שני תיקי קרטון גדולים.

 

באחד מביקורי בליסבון הובלתי לחדר "השמורים". חשתי שאני עומדת לחוות חוויה מיוחדת במינה. גיליתי שכתב-היד נדפס במכונת כתיבה מכאנית, ומעוטר בתיקונים מעטים בכתב ידו של הסופר. מחברת שחורה נלווית לדפים ובה הערותיו של המחבר, הכוללות את המידע שאסף בתחקיר המקדים (החובק תחומים רבים כמו היסטוריה, פוליטיקה, פילוסופיה וספרות), והערות המלמדות על ההתלבטויות טרם הכתיבה, כגון: מה לכתוב בפרק הראשון? מי תהיינה הדמויות? שמותיהן? מה יהיה מזג האוויר בתחילת הספר? ועוד שאלות שונות ומשונות.

 

לראות את כתב-היד פירושו להיכנס למרחב האינטימי של הסופר. הטקסט הלא-מוגמר נושא את חותם פנימיותו של הסופר, חושף משהו מתהליך הכתיבה. במרבית המקרים הוא אינו נגלה לעיני הציבור בימי חייו של הסופר. בדרך כלל מוצאים אותו לאחר מותו של המחבר – בעליית הגג, או בידי היורשים המעוניינים להרוויח הון על חשבון כישרונו של האחר. סאראמאגו הוא סופר שהעניק לציבור את כתב-היד בחייו, בידיעה ברורה שהוא חושף כאן פן שלא היה אפשר לעמוד עליו בדרך אחרת. דרושים לשם כך אומץ לב, ביטחון, ובעיקר גישה הומנית.

 

באחד מביקורי הרבים בליסבון ובחנויות הספרים שלה ביצבץ לו על גבי מדף הספרים – שכולו הוקדש לסאראמאגו – ספרון דק שנשא את הכותרת 'הסיפור על האי הנעלם'. הסיפור, שראה אור בעברית ב-2002 ושב ומופיע בימים אלה מחדש בקובץ 'אי נעלם: שלושה סיפורים על איש ואשה', התגלה לי כפנינה ספרותית. גיבוריו של הסיפור האגדתי יוצאים לחפש אחר אי נכסף, מבלי לדעת היכן ימצאוהו. לעתים אתה חולף במהלך חייך על-פני "האי הנעלם" שלך, מחוז חפצך העלום, ואינך מבחין בו, ואתה ממשיך לנדוד על פני האדמה חסר מנוחה, בכמיהה תמידית אל דבר-מה שלמעשה מצוי בהישג יד. ולעתים עליך לנדוד הרחק מביתך ומארצך כדי למצוא את מבוקשך הלא-ידוע. המסע שלי החל לפני שנים רבות, במפגש מקרי עם ספרו של משורר פורטוגלי שלא היכרתי. משם יצאתי לדרך לא-נודעת, בעקבות סאראמאגו, לתרבות גדולה ולחברויות יקרות שהיו, במובנים רבים, האי הנעלם שלי.

 

*

פורסם ב-30.11.09

כל ספריו של סאראמאגו בספריה החדשה





חיפוש טורים 





רשימת הטורים הקודמים:

השטעקשיך של ביאליק
שלום-עליכם (מיידיש: מנחם פרי)

כדי לספר את החיים עלינו להמציא אותם: ריאיון עם אלנה פרנטה
אלון אלטרס

אבות בכיסוי שלונסקי: על אבות ישורון וסימן קריאה
מנחם פרי

"אולי זו לא עברית": על אבות ישורון
לילך לחמן

האהבות של טוני מוריסון

אלינוער ברגר, תמר פלג

והנה גם חנוך לוין: במלאת עשור למותו 
מנחם פרי
הבית ברחוב גראבשן
אבנר הולצמן
"אם לא יעלה יפה, אולי אתלה את עצמי" 
רועי חן
תאומים סיאמים
בני ברבש
לפרגן לתל-אביב רק ביידיש
מנחם פרי
הצד הבהיר של האפלה
שיחות עם אן אנרייט

עובר ושב 3: הרהור על הכשירות הסיפורית של פרקליט המדינה
מנחם פרי

אירוניה ומוסיקה
שלמה גרודזנסקי

איך גיליתי את מילנה אגוס
מרים שוסטרמן

לידידי השחקנים
חנוך לוין

עובר ושב 2: הישראלית של צוקרמן, העברית של עגנון
מנחם פרי

פגישה נוספת
יניב איצקוביץ'
ביופסיה לילדות
עדנה נוי
אוהב אנתולוגיות 
משה רון
עובר ושב 1: זנדבנק, לאור והולנדר על 'כל השירים'
מנחם פרי
בדידותה של אמריקה הלטינית בישראל
אורי פרויס
חשבון-הנפש הגברי
איימן סיכסק
פורטוגזי לסירוגין
ערכה ותירגמה: תמר פלג
לא לכתוב ולהישאר בחיים
רווה שגיא
מסע בכתב רוח
מנחם פרי
ועוד - - -
כל הטורים האישיים >>>

למשלוח תגובות הקליקו כאןנשמח לפרסם כל תגובה עניינית ובטעם טוב, בהתאם לשיקול דעתנו.