שני שירים

אברהם סוּצקבר
מיידיש: ה. בנימין

1975

כִּתְבֵי-הַיָּד שֶׁל חֲבֵרִים. דְּיוֹ נְשָׁמָה וַעֲמָלָהּ.

מַעֲטָפוֹת. אִגְּרוֹת. וְאַךְ כְּתוֹבוֹת חוֹזְרוֹת-אֶל-הַשּׁוֹלֵחַ.

כְּתָבִים הָאֲפוּיִים בְּאֵשׁ, מִתְפּוֹרְרִים כְּמוֹ מַצָּה,

וּנְיַר-הַמֶּשִׁי, הֶחָלָק כְּגוּף, אֶל הַיָּחִיד, אֶל רֵעַ –

בְּמַשְּׁשִׁי אֶתְכֶם, וּבְקָרְאִי, כָּל דַּף דּוֹמֶה

לִפְנֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר הָיָה, מֵעַל שֻׁלְחָן גּוֹהֵר,

גַּם הֶעָנָן-שֶׁבַּדִּמְעָה מֻכָּר, וְגַם הַיָּד

זוֹרַעַת שְׁחוֹר-וּצְחוֹר, כְּעַל מְנַעַנְעֵי-פְּסַנְתֵּר.

חוֹתַם שׁוּרָה נִפְקַח –  הִנֵּה פּוֹרֵחַ קַיִץ,

וְשֵׁם, כְּפֶרַח-הַפָּרָג צָעִיר בָּרוּחַ מַאְדִּים.

אוּכַל לַעֲנוֹת. רָשׁוּם הָרְחוֹב וְהַמִּסְפָּר,

וּבֵין מִלִּים אוֹתָהּ שְׁתִיקָה, שֶׁיָּד-וְהַלָּשׁוֹן יוֹצְרִים.

כָּךְ עֲרָפֶל-שֶׁל-יַישׁ נִרְאֶה, בָּהִיר וּמְעֻנָּן,

עִם-שַׁחַר, בְּבֻסְתָּן, בּוֹ אֵין רוֹאִים וְאֵין שׁוֹמְעִים;

עַד שֶׁהִלּוֹת לַחוֹת מִתְנוֹצְצוֹת עַל דֻּבְדְּבָן

וְחִיּוּכִים לַחִים אֲנִי מַכִּיר עַל מִכְתָּבִים.

צחוק תת-יערי

אֲנִי יוֹדֵעַ יַעַר: בֵּית-מְשֻׁגָּעִים שֶׁל אִילָנוֹת.

הֵם נְעוּלִים בְּתוֹךְ הַיַּעַר. הַמַּפְתֵּחַ אֵצֶל הַשּׁוֹמֵר.

הֵם תּוֹלְשִׁים הַצִּפּוֹרִים מֵרָאשֵׁיהֶם, מְרַשְׁרְשִׁים אֶל הַדְּמָמָה.

ןּלְעֵת סוּפָה שׁוֹתִים הֵם אֶת הַיַּיִן שֶׁל בְּרָקֶיהָ.

בִּפְרוֹזְדוֹרָיו הַיְּרֻקִּים כְּעֶרֶב-שֶׁל-נְחֹשֶׁת

הוֹלְכִים יָמִים. בָּאִים אֶחָד-אֶחָד בַּחֲלוּקִים

הַלְּבָנִים. וּבְאוֹתָם הַפְּרוֹזְדוֹרִים הַיְּרֻקִּים

הֵם נִמְלָטִים, כְּתָמִים רוֹתְחִים עַל-גַּב הַלֹּבֶן.

כָּל עֵץ – בֵּית-כֶּלֶא בְּבֵית-כֶּלֶא. רַק הַשָּׁרָשִׁים

זוֹרְמִים וּמִתְפַּזְּרִים בִּצְחוֹק-אֵזוֹב תַּת-יַעֲרִי.

הֵם מְחַפְּשִׂים, מְמַשְּׁשִׁים שְׁלָדִים וַעֲצָמוֹת,

כְּדֵי לִקְדֹּחַ אֶל תּוֹכָם: הַשִּׁגָּעוֹן שֶׁל הַחַיִּים.