*

הִגַּעְנוּ לִגְבוּרוֹת בְּמַתַּן כַּפֵּינוּ.

הִגַּעְנוּ שָׁמַיְמָה בַּאֲוִירוֹנֵינוּ.

אַךְ קַעֲרַת הַפֶּלֶא מִשָּׁם לֹא הֵבֵאנוּ

אֶל תַּחְתִּית חַיֵּינוּ.

שָׁרוּ וְשָׁרוּ עַל זֹאת הָאִמָּהוֹת:

יָבֹא גְּדִי זָהָב בְּאַחַת הַשָּׁעוֹת,

יָבֹא עִם כְּבֻדָּה וּסְגֻלּוֹת נִפְלָאוֹת;

לֹא בָא זֶה הַגְּדִי וְלֹא יָבֹא בַבָּאוֹת.

יֵשׁ זוּג סוּסִים שְׁחוֹרִים בְּאַחַת הַשָּׁעוֹת.

*

הַשָּׁעָה עֲיֵפָה מְאוֹד כְּמוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁנָה.

כַּיֶּלֶד אֲסוּפִי, בְּכֻתָּנְתִּי הַלְּבָנָה בִלְבַד,

אֲנִי יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב בֶּחָלָל כְּמוֹ עֲלֵי לוּחַ:

לֹא-אִיכְפַּת, לֹא-אִיכְפַּת.

אִם יָבֹא הֶחָתוּל הַשָּׁחֹר אֶל הַכַּד וְיָלֹק

אֶת שְׁיַר הֶחָלָב הַלָּבָן וְיַהֲפֹךְ אֶת הַכַּד,

אֲנִי אֶעֱצֹם אֶת עֵינַי לִישֹׁן וְאִישַׁן עֲדֵי-עַד –  –

לֹא-אִיכְפַּת, לֹא-אִיכְפַּת.

*

וְעַל הַמּוֹלֶדֶת חוֹפֵף עֲנַן הַצַּעַר,

וְהַיֵּאוּשׁ לוֹ מִתַּחַת – דְּמוּת-הָעַיִט.

מָה אֲנִי? אֵינֶנִּי זְאֵב הַיַּעַר

אַךְ כֶּלֶב, כֶּלֶב בַּיִת.