הרהורים על בעיית הלאום

זביגנייב הרברט
מפולנית: דוד וינפלד

מִן הַשִּׁמּוּשׁ בְּאוֹתָם גִּדּוּפִים

וּמִן הַדִּמְיוֹן שֶׁבִּשְׁבוּעוֹת הַנֶּאֱהָבִים

מוֹצִיאִים מַסְקָנוֹת נוֹעָזוֹת מִדַּי

גַּם מִקְרְאוֹת לִמּוּד מְשֻׁתָּפוֹת

אֵינָן צְרִיכוֹת לְשַׁמֵּשׁ עִלָּה מַסְפֶּקֶת

כְּדֵי לַהֲרֹג

הוּא הַדִּין בָּאֲדָמָה

(עֲצֵי עֲרָבָה דֶּרֶךְ חוֹלִית שְׂדֵה חִטִּים שָׁמַיִם וְעַנְנֵי נוֹצָה)

רוֹצֶה הָיִיתִי לָדַעַת סוֹף סוֹף

הֵיכָן מִסְתַּיְּמִים מַדּוּחֵי הַלֵּב

וּמַתְחִיל הַקֶּשֶׁר הַמַּמָּשִׁי

כְּלוּם בִּגְלַל חֲוָיוֹת הִיסְטוֹרִיּוֹת

לֹא הָפַכְנוּ מְעֻוָּתִים בַּנֶּפֶשׁ

וְאָנוּ מְגִיבִים עַתָּה עַל הָאֵרוּעִים כְּהִיסְטֶרִיקָנִים לְכָל דָּבָר

כְּלוּם עוֹדֶנּוּ שֵׁבֶט בַּרְבָּרִי

בֵּין אֲגַמִּים מְלָאכוּתִיִּים וַעֲרָבוֹת אֶלֶקְטְרוֹנִיּוֹת

לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת אֵינִי יוֹדֵעַ

אֲנִי רַק מְאַשֵּׁר

אֶת דְּבַר קִיּוּמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ קֶשֶׁר

הוּא מִתְגַּלֶּה בְּחִוָּרוֹן

בְּהַסְמָקָה פִּתְאוֹמִית

בִּשְׁאָגָה וּבְהֶנֵּף יָדַיִם

וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יָכוֹל לְהוֹלִיךְ

אֶל בּוֹר שֶׁנִּכְרָה בְּחָפְזָה

אִם כֵּן לְסִיּוּם עַל דֶּרֶךְ הַצַּוָּאָה

לֶהֱוֵי יָדוּעַ:

הִתְקוֹמַמְתִּי

אֲבָל אֲנִי סָבוּר

כִּי קֶשֶׁר זֶה הַמֻּכְתָּם בְּדָם

צָרִיךְ לִהְיוֹת הָאַחֲרוֹן

שֶׁהַמַּתִּיר עַצְמוֹ

יִקְרַע