לְאִטָּם
כִּנְחָשִׁים מַבְהִיקִים,
הִתְפַּתְּלוּ הַיָּמִים הָאֲרֻכִּים
לְפָנֵינוּ.
מְאוּם לֹא עָשִׂינוּ,
אֲנִי, אַתָּה וָהִיא,
לְצִדָּם עָמַדְנוּ
וַנֵּרֶא אַךְ מַחֲרִישִׁים.
כָּכָה אָרְכוּ בָנוּ הַחַיִּים.
וְכִי הֶאֱפִילוּ לִרְגָעִים –
הֵן הִפִּילוּ הַמַּחֲזוֹת הָעוֹבְרִים
כָּל בִּרְקֵי צִבְעוֹנִים
בְּאָפְלֵנוּ.
עַתָּה כְּבָר קָרֵב הַלַּיְלָה הָאָרֹךְ
אֶל פִּתְחֵנוּ,
עוֹד רֶגַע יִתְמַהְמַהּ בְּצַעְדוֹ
וְרוֹאֶה, אִם נָכוֹן לִבֵּנוּ.
כֵּן-הוּא!
סַלֵּינוּ מִלֵּאנוּ כָּל מַרְאוֹת הָעוֹלָם –
רַב לָנוּ!
עַתָּה כְּבָר נוּכַל רֶדֶת
אֶל מֵימֶיךָ הָאֲפֵלִים,
הַקְּרִירִים.
כִּי כָכָה אָרְכוּ בָנוּ הַחַיִּים.