מה זה צרפתי, למשל? צרפתי הוא אדם שחי בצרפת, מדבר צרפתית, אחראי לטריטוריה הצרפתית, חי ביחס מחייב כלפי שאר הצרפתים בכל הקשור לביטחונם ולרווחתם, ועוסק בכל שאלות הקיום הצרפתי היום יומיות – החל משאלות ביטחוניות, כלכליות, איכות הסביבה, שאלות חינוכיות ותרבותיות. גורלו של הצרפתי נתון לטוב ולרע בידי המערכת השלטונית הצרפתית, שכלפיה הוא מחויב בתשלום מסים, והיא מחויבת כלפיו בסולידאריות ובהגנה על בטחונו. המסגרת הקיומית של הצרפתי מזינה את זהותו, שגם היא איננה קפואה אלא דינאמית ומשתנה כמו כל זהות לאומית אחרת.
צרפתי איננו יכול להתבולל בארצו. גם אם אינו מכיר את כתבי מולייר או מאלרו, גם אם הוא רק מייצר גבינה או יין, עדיין הוא משתתף פעיל וחשוב, בעיני כל הצרפתים, בעיצובה של הזהות הצרפתית, שמזון הוא חלק ממאפיינה כמו בכל זהות לאומית אחרת.
מיהו יהודי שלם, או בלשון אחרת ומדויקת – ישראלי? זה יהודי שנשלט על ידי יהודים, משלם מסים ליהודים, חייב בסולידאריות עם יהודים אחרים, נשלח למלחמה על ידי יהודים, מפנה יהודים מבתיהם, או הולך לשמור על התנחלויות שהוא מואס בהם. בקיצור, יהודי שחי ביחסים מחייבים עם יהודים אחרים. למשל, עם הקמת מדינת ישראל נכנס היהודי הישראלי למשטר של צנע, כדי לקלוט מאות-אלפי יהודים אחרים שבחרו לעלות לישראל ולהפוך את יהודיותם החלקית ליהדות שלמה – בטריטוריה ההיסטורית היהודית ובעברית, שהיא הלשון המקורית שמאחדת את כל העם.
.....
.....
גם ישראלי שלא שמע על פרנץ רוזנצוויג או על שלום עליכם הוא יהודי שלם, כשם שאף אחד לא יפקפק בבריטיות של אנגלי שלא קרא מחזה אחד של שקספיר.
יהודיות איננה רק תרבות ואיננה רק דת. אלה הן רק תוספות, הכרחיות או לא הכרחיות, להוויה קיומית של בני אדם שמשייכים את עצמם בתודעתם לעם ההיסטורי שנקרא עם ישראל. אף אחד לא יכול ולא רשאי לעשות סלקציה מוסרית או אחרת של מי הוא יהודי או מי הוא לא יהודי על פי קריטריונים תרבותיים או דתיים. אבל אפשר בהחלט לדרג את מידת המחויבות החוקית והממשית לזהות הזו ואת מידת השתתפות הממשית בה, לא על-פי דיבור או פעולה תרבותית, אלא על-פי המרכיבים הממשיים היוצרים זהות, ובראש בראשונה נטילת אחריות מחייבת ושלמה לגורלם ולחייהם של יהודים אחרים בתוך טריטוריה מוגדרת, ובמקרה הציוני גם מעבר לה, במידת האפשר.
כך לא קרה מעולם בזהות היהודית בגולה. היהודי בגולה הוא יהודי "חופשי", חופשי מיהודי אחר. ואין לשום יהודי שליטה ממשית ומחייבת עליו. אפילו בקהילה הקפדנית ביותר יכול היהודי, בלי לעזוב את מקומו ובצעד אחד קטן, להשתחרר ממנה ולהתנהג כרצונו (ראו שפינוזה). מחויבותו ליהודים אחרים היא על-פי רצונו בלבד, והוא יכול לכייל אותה על-פי מצב רוחו בלבד. כישלונם הנורא (והלא מקרי) של יהודים רבים באי זיהוי האינטראקציה האיומה שהם יוצרים עם סביבתם הלא-יהודית גרם, אכן, למחצית (!!!) העם היהודי במאה השנים האחרונות לבחור בהוויה יהודית שלמה, קרי – ישראל (שבתוכה קיים מיעוט ערבי-ישראלי), שבה הוא יכול ומחויב לקבוע לטוב או לרע את גורלו ואת איכות חייו. זאת היא הישראליות, שלמרבה הפלא הישגיה המחקריים, האומנותיים והמדעיים אינם נופלים בהרבה, גם בעיני העולם, מהישגי התרבות היהודית בגולה בדורות האחרונים. אם כי עלי להבהיר שמעולם לא היו בעיני הישגים תרבותיים קנה מידה להערכה מוסרית וקיומית של עם (ראו גרמניה).
יהודים חלקיים קיימים ופזורים בכל העולם במיליונים. יש ביניהם כל-כך זעירים בחלקיותם שקשה לזהות את החלק. אליהם מצטרפים כל הזמן ישראלים שבוחרים לחיות בארצות אחרות. האם התרבות שהם מייצרים והוגים תושיע ותיטיב עם בעיותיה הקיומיות והמוסריות של מדינת ישראל, מסופקני מאוד. כשם שהישגי התרבות היהודית המפוארים במחצית הראשונה של המאה העשרים לא הועילו הרבה בהכנה לסכנה הנוראה שהתרגשה בסופו של דבר על העם היהודי. כמו שגם ההישגים האומנותיים והרוחניים המדהימים של האירופאים בין שתי מלחמות העולם לא הכינו אותם לזוועה הנוראה שנפלה על כולם במלחמת-העולם השנייה.
כשאני אומר "שלם" ו"חלקי" אינני נותן שום ציון מוסרי. אין זה טוב או רע. מעולם לא השתמשתי במושג יהודי טוב או יהודי רע, או גרמני טוב או גרמני רע. אלא רק במושג – אדם טוב או אדם רע, שאותו אני קובע על פי מערכת ערכים מוסריים שאני מאמין בהם.
ובכלל, הרשה לי לומר, ידידי מנחם, לא הבעיות התרבותיות מעסיקות אותי היום אלא הבעיות הקיומיות, הפוליטיות והמוסריות של מדינת ישראל. האם אנחנו צועדים בעיוורון פוליטי אל מדינת אפרטהייד, האם הכיבוש יהיה חלק קבוע בזהותנו. האם נוכל למצוא איזה מודוס ויוונדי עם עמי האזור שבו אנו חיים או נהיה שוב נידונים לאיום טוטאלי. האם ימשיכו הגזענות והפוגרומים בערבים במגרשי הכדורגל, והאם הפערים החברתיים עוד יוסיפו ויכרסמו בסולידאריות הלאומית. האם הקנאות הדתית תרמוס עוד חלקות יקרות בזהות הישראלית.
.jpg)
.gif)
.gif)