החוק להגנת הספרות והסופרים: שאלות ותשובות
תמר פלג

בקצרה: מה אומר החוק? החוק קובע שבמשך שנה-וחצי מיום צאתו לאור יימכר ספר במחיר שקבע לו המו"ל וציין אותו על הכריכה, ללא הנחות, למעט הנחה של 10% בחנויות המקוונות. בנוסף, החוק מחייב את המו"ל לשלם לסופר לפחות 8% מתוך מחיר הספר. ולבסוף, החוק אוסר על החנויות לתגמל את המוכרים תמורת קידומו של ספר מסוים (או תמורת קידום הספרים של מו"ל מסוים), ואוסר עליהן להעניק למו"ל יחיד יותר מחמישית משטחי התצוגה בחנות.   כלומר, לא יהיו מבצעים? הקץ לאחד-פלוס-שניים-מתנה? יהיו מבצעים רבים – רק לא על ספרים שטרם חלפו 18 חודשים מיום צאתם לאור. ברגע שיסיים ספר את "תקופת ההגנה" שלו, הוא יוכל להצטרף למבצעים. ופירוש הדבר שנראה בחנויות לא רק ספרים שזה עתה יצאו, אלא גם ספרים שראו אור לפני שנה-וחצי, שנתיים, ואפילו יותר.   איך נדע מהם הספרים שנמצאים ב"תקופת ההגנה"? מועד הדפסת המהדורה הראשונה של הספר יופיע באופן גלוי על כריכתו החיצונית, וכך יוכל הצרכן לדעת האם הספר עדיין נמצא ב"תקופת ההגנה", ומתי היא תגיע לסיומה.   האם "תקופת ההגנה" תחול גם על ספרים שיראו אור לפני שהחוק נכנס לתוקף? לא. איסור המבצעים יחול רק על הספרים שיראו אור מפברואר 2014 ואילך. ספרים שיראו אור לפני מועד זה, יוכלו להימכר במבצעים. ומה בנוגע לספרים אלקטרוניים? החוק חל גם עליהם. המו"ל רשאי לקבוע לספר בגרסתו האלקטרונית מחיר שונה מזה של הגרסה המודפסת, אך גם כאן, המחיר שקבע המו"ל הוא המחיר המחייב, ולא ניתן למכור אותו במחיר אחר כל עוד לא חלפה שנה-וחצי ממועד הדפסתה / הפקתה של המהדורה הראשונה. בגרסה האלקטרונית יופיעו המחיר, ומועד הדפסת המהדורה הראשונה של הספר, בצמוד לתמונת הספר או לשמו.   האם החוק מבטל גם את ההנחות של שבוע הספר? החוק לא מבטל אותן, אך הוא מגביל אותן: במהלך שבוע הספר, למשך 15 יום בלבד, הוא מתיר לחנויות למכור ספרים הנמצאים ב"תקופת ההגנה" בהנחה של עד 20%. יתר הספרים יוכלו להימכר, כמובן, בהנחות גדולות יותר. שבוע הספר הוא המועד היחיד שבו מותר לחנויות להציע ספרים חדשים בהנחה: בראש השנה, בפסח, או בכל מועד אחר, יימכרו הספרים הללו במחיר שקבע המו"ל וציין על כריכותיהם.   [חנות "סיפור פשוט", בנווה צדק בתל-אביב, שבזי 36] שאלת-השאלות: מה צפוי להיות מחירו של ספר חדש? התשובה לכך תלויה במידה מכרעת בהסכמים השנתיים בין המו"לים לבין רשתות הספרים, הסכמים שבהם ייקבע גובה העמלה של הרשתות. ככל שהעמלה תהיה גבוהה יותר, כך ייאלצו המו"לים לקבוע לספריהם מחירים גבוהים יותר, כדי להשאיר בידיהם סכום סביר לכיסוי ההשקעה. אם עמלת הרשתות לא תעלה על 40%, מחירו של ספר חדש יוכל להיות כ-65 שקלים בלבד. אם הרשתות יתבעו מן המו"לים עמלה גבוהה יותר – מחירי הספרים יצטרכו אף הם להיות גבוהים יותר.   האם אין בכוחם של המו"לים לסרב לתביעותיהן של הרשתות לעמלה גבוהה יותר? אילו היה בכוחם לסרב, כנראה לא היה כלל צורך בחוק. אבל צומת וסטימצקי למעשה שולטות על שוק הספרים, והדבר מותיר בידיהן עדיפות ניכרת במאזן הכוחות – גם אחרי החוק. לכן קיווינו שהחוק יגביל את עמלת החנויות, וכך יבטיח שמחירי הספרים יהיו סבירים. זה לא קרה. כתוצאה מכך כולנו – מו"לים וצרכנים כאחד – עדיין תלויים, גם אחרי החוק, במדיניות של רשתות הספרים. הרשתות לא רק קובעות את מחירי הספרים (באמצעות קביעת גובה העמלה שלהן), אלא הן גם יכולות להפלות בין המו"לים, באמצעות תנאי מסחר שונים לכל אחד מהם ואף באמצעות הדרה גמורה של מו"לים מסוימים.   תגידו מפורשות: החוק פוגע בכיס של הצרכנים. נכון? נכון. כלומר, במידת מה. בשנים האחרונות התרגלנו לקנות ספרים במחיר נמוך מאוד – מחיר שאינו מאפשר לתעשיית הספרים להמשיך להתקיים, או להמשיך לייצר ספרים בסטנדרטים נאותים. החל מפברואר 2014 נשלם יותר תמורת ספר חדש. אבל מצד שני, מחירו המלא של הספר יהיה נמוך יותר ממחירו המלא של ספר כיום. אם מישהו רוצה לקנות היום את 'נפשות מתות' כשהוא אינו במבצע, עליו לשלם תמורתו 112 שקלים. אחרי שהחוק ייכנס לתוקף, מחיריהם של ספרים חדשים אמורים להיות נמוכים יותר (כאמור: הדבר תלוי בגובה העמלה שידרשו רשתות הספרים). יתר על כן, במבצעים לא קנינו ספר בודד במחיר נמוך – אלא קנינו חבילת ספרים מתוך "המבחר שבמבצע", במחיר לא נמוך כלל. לאחר שהחוק ייכנס לתוקפו נקנה רק את הספר שרצינו, לא כחלק מחבילה, ונוציא מכיסנו פחות.   בכל זאת, איך החוק אמור להיטיב עם צרכני הספרים? אנו מקווים שהחוק ייטיב עם הקוראים, כי לצד המחיר יש גם תמורה. ראשית, החוק אמור לאפשר למו"לים להתייצב כלכלית וכך הם יוכלו לפעול באופן מיטבי בעשיית ספרים חדשים, וגם לקחת סיכונים ספרותיים (למשל, להשקיע בסופרים בראשית דרכם, בתרגומים יקרים, או בספרים שהקהל הרחב פחות נוהה אחריהם). הקוראים ירוויחו במגוון ובאיכות. שנית, החוק יחליש במידת מה את הכוח העצום של רשתות הספרים בניווט קניית הספרים: לא עוד "המלצות" מוכתבות-מלמעלה על ספרים מסוימים שהרשת חפצה למכור (החוק אוסר על כך), לא עוד היצע ספרים שמוגבל לשניים-שלושה מו"לים עיקריים, לא עוד פתיינות לרכוש ספרים ב"חבילות". ובמלים אחרות, הרבה יותר חופש בחירה. ושלישית, החוק יאפשר לחנויות ספרים עצמאיות להתחרות ולפרוח – וריבוי של חנויות ספרים עצמאיות הוא לטובתו של כל שוחר-קריאה.   ואיך החוק אמור להיטיב עם הסופרים? גם כאשר החוק ייכנס לתוקף לא יוכלו סופרים לחיות מכתיבה (למעט בודדים), אבל התמורה שהם יקבלו תהיה מכובדת יותר. ומלבד הצד הכספי, החוק יאפשר לכל ספר חדש לעמוד לגורלו ללא תלות במבצעים, וללא תחרות בלתי-הוגנת מול פעולות-קידום מאסיביות של הרשתות לספרים אחרים. [חנות "המגדלור", יהודה הלוי 51 בתל-אביב. צילמה: קלאודיה לוין] האם זה החוק שהספריה החדשה קידמה בשנים האחרונות? לא בדיוק. למעשה, הספריה החדשה התנגדה במשך שנים להחלת "החוק הצרפתי" בישראל, והציעה במקומו חוק אחר, שאינו מתערב ישירות במחירי הספרים, אלא רק מגביל את עמלת החנויות. הצעת חוק מסוג זה הוגשה בינואר 2010 על-ידי השרה לבנת, אך לא זכתה לתמיכה. כאשר הובהר שהבחירה היא בין המשך המצב הקיים לבין הסדרת ענף הספרים באמצעות התערבות במחירי הספרים, הצטרפנו לתומכים בחוק, ואף היינו מעורבים בדיונים האינטנסיביים של השבועות האחרונים שעסקו במפורט בסעיפי החוק.   האם הגבלות החוק חלות גם על קניית ספרים ישירות מהמו"ל? כן: כאשר המו"ל מוכר את ספריו ישירות לצרכן, כמוהו כחנות. התנגדנו לכך, אבל לא הצלחנו לשכנע את המחוקקים. ההנחה היחידה שנוכל לתת באתר הספריה החדשה על ספרים הנמצאים ב"תקופת ההגנה" היא 10% – אותה הנחה שיכולה לתת כל חנות מקוונת. לעומת זאת, אם אתם שייכים לגוף שיכול להזמין בעבורכם ספרים ברכישה מרוכזת (למשל: ועד עובדים, בנק, בית-ספר), מצבכם שונה. קנייה מוסדית מרוכזת, ישירות מן המו"ל, אינה נחשבת לקנייה של "צרכן", והגבלות החוק אינן חלות עליה. החוק מתיר למו"ל למכור את ספריו בתנאים האמורים בכל מחיר שימצא לנכון. חירות זו נתונה למו"ל בלבד, ולא לחנות הספרים. ומה אם החוק לא יביא לתוצאות המיוחלות? החוק הוא "הוראת שעה" לשלוש שנים, ותוצאותיו ייבחנו מידי שנה. אם יתברר שהוא מזיק במקום להועיל, החוק יעבור שינויים והתאמות. פורסם ב-13.8.13

למשלוח תגובות הקליקו כאן. נשמח לפרסם כל תגובה עניינית ובטעם טוב, בהתאם לשיקול דעתנו.

רועי: לעניות דעתי שמו של החוק אמור להיות החוק להגנת המו"ל בישראל.

לירון: האם החוק תקף על ספרים שנכתבו על ידי סופרים אמריקאים?

תשובה ללירון: החוק חל על כל ספר הכתוב בעברית או בערבית שיצא לאור בישראל, כולל ספרים מתורגמים.

גיל: אפשר תשובה קצת יותר מדויקת בנוגע לאיך החוק החדש ייטיב עם הסופרים?כמה אחוזים הוא יקבל מכל מכירה וכדומה? תודה.

תשובה לגיל: ראה את תשובתי לשאלה הראשונה: "החוק מחייב את המו"ל לשלם לסופר לפחות 8% מתוך מחיר הספר". וביתר פירוט: בתקופת ההגנה יקבל הסופר לפחות 8% ממחיר הספר בעד כל אחד מ-6,000 העותקים הראשונים של הספר שנמכרו, ויקבל לפחות 10% ממחיר הספר בעד כל עותק נוסף שיימכר. בתום תקופת ההגנה, למשך שבע שנים, יקבל הסופר לפחות 16% מגובה התקבול של המו"ל (התקבול הוא חלקו של המו"ל מתוך מה ששילם הצרכן). ויש לסייג ולציין כי בעד ספר ביכורים מותר למו"ל לשלם לסופר קצת פחות: די שישלם לו 80% מן השיעורים שנקבעו. לא נכנסתי כאן לפרטים רבים נוספים, מדובר במורה-נבוכים קצר לעיקרי החוק ולא בפירוט מלא של כל סעיפיו.

מתן: האם אישור החוק בכנסת ויישומו יובילו לכך שהספריה החדשה תשנה את מדיניותה לגבי קבלת כתבי יד בעברית של סופרים מתחילים?

תשובה למתן: החוק הוא הוראת שעה לשלוש שנים, ובמהלכן ייבדקו תוצאותיו הכלליות – וגם תוצאותיו מבחינת הספריה החדשה. אם נתרשם, לאחר חודשי ההתנסות הראשונים, שהתוצאות חיוביות דיין, בהחלט ייתכן שנשוב ונפתח את השערים לכתבי יד חדשים. אני כותבת "ייתכן" ולא "בטוח", כי ישנם שיקולים נוספים בעד המשך המדיניות הנוכחית, אשר אינם קשורים למצבה של ההוצאה.

מתן: אם המדיניות אינה קשורה באופן ישיר לחוק ואם נשקלת האפשרות להשאיר את המדיניות אז אפשר לשאול כיצד המדיניות הועילה לפי דעתך?

תשובה למתן: אולי לא הייתי מספיק ברורה: ההחלטה שלנו להפסיק לקבל כתבי יד חדשים היתה קשורה במישרין למצבו של ענף הספרים. ולכן שינוי במצבו של הענף (בעקבות החוק) יביא אותנו לשקול מחדש את ההחלטה. אך יש לנו גם שיקולים נוספים, הקשורים למחויבויות קיימות שלנו וגם לזמן שהעורך, מנחם פרי, ירצה ויוכל להקדיש לעריכה בשנים הקרובות. בכל מקרה, כל עוד מצבו של ענף הספרים עומד על כנו, ההשקעה בספריהם של סופרים חדשים היא הן בלתי-אפשרית לנו מבחינה כלכלית, והן מתסכלת (לנו וסופרים כאחד) מבחינה ספרותית. אנו מוציאים את ספריהם של לא מעט סופרים ישראלים, ומוציאים גם תרגומים רבים, ובמסגרת המצומצמת שלנו, ובנסיבות הקיימות, לפי שעה זה מספיק.

סמדי מלמד: מעניין אותי לשמוע מה בהקשר של ספרייה אקדמית. האם אנחנו צרכן? ספרייה אקדמית אינה רוכשת כמויות של ספרים מאותו סוג, אך הספרים הם לצרכי הוראה ולימוד. האם ניתן למולים לתת הנחות לספרייה אקדמית?

תשובה לסמדי מלמד: ספרייה יכולה לרכוש ספרים ישירות מן המו"ל, בכל הנחה שהמו"ל ימצא לנכון לתת לה. המו"ל אינו מוגבל בהנחה שבאפשרותו לתת לגוף מוסדי שקונה ממנו כמה ספרים במרוכז. כל שנדרש הוא שייחתם הסכם מסגרת בין המו"ל לבין הספרייה, שבו מתחייבת הספרייה לקנות מן המו"ל במשך הזמן לפחות 100 ספרים (ואלה יכולים להיות 100 ספרים שונים, לאו דווקא 100 עותקים של אותו ספר). משך הזמן שאליו מתייחס ההסכם אינו מוגבל בחוק. מגבלת 100 הספרים אינה מופיעה בחוק והיא פרשנות משפטית שניתנה לאחר התקבלותו של החוק. בישיבת ועדת החינוך ב-8 בינואר התרעמנו על עצם הופעתה של המגבלה האמורה, ונאמר לנו שהנושא ייבדק. אך כאמור, מדובר במגבלה "רכה", שמחייבת רק הסכם מסגרת כללי ביותר בין הספרייה לבין המו"ל. משרד התרבות אמור לבדוק לא רק נקודה זו, אלא את הבעיה הכללית שיוצר החוק לספריות הציבוריות, שכן רובן מעדיפות להזמין את הספרים לא ישירות מן המו"ל אלא באמצעות ספק מורשה, ובאופן זה הן לא יוכלו לקבל הנחה על ספרים בתקופת ההגנה.

דנה נאור: לאחר כניסתו של החוק לתוקף, רשתות הספרים פועלות באגרסביות על מנת להעלות את אחוזי ההנחה שלהן, מתוך טענה כי הכנסותיהן ייפגעו. אשמח אם תוכלי לחדד את הנקודה האם מותר להן בכל רגע נתון לבקש העלאת אחוזי הנחה או שלא. תודה.

תשובה לדנה נאור: החוק מחייב את המו"לים לחתום על הסכמים שנתיים עם הרשתות בנוגע לאחוזי ההנחה שלהן. ההסכם תקף למשך השנה כולה, והרשתות אינן יכולות להעלות את אחוזי ההנחה עד תום השנה. למרבה הצער, רוב המו"לים (ובכלל זה הוצאת הקיבוץ המאוחד, שאנו שייכים אליה) חתמו על הסכמים שמעניקים לרשתות אחוזי הנחה גבוהים מאוד, מתוך חשש שאם יסרבו לחתום, ייאלצו לוותר על מכירת ספריהם ברשתות. בנקודה מהותית זו החוק אינו מספק למו"לים הגנה כלשהי. וכתוצאה מכך נפגעים גם הצרכנים, כי אחוזי הנחה גבוהים של הרשתות מחייבים את המו"ל להעלות את מחירי הספרים.

דנה נאור: אם הסכם כזה טרם נחתם בין הוצאה לאור לבין רשת ספרים - מה מתקיים לגבי השנה הנוכחית - ההסכם הקודם שחל לפני כניסת החוק, או שחובה לחתום על חוזה חדש?

תשובה לדנה נאור: לפני כניסת החוק לא היה נהוג לחתום על הסכמים שנתיים מחייבים, לכן אני מניחה שחובה לחתום על הסכם חדש. החוק, כאמור, מחייב חתימה על הסכם שנתי. ניתן לפנות בשאלות מסוג זה גם למשרדו של דני טל, הממונה על יישום החוק. ראי את האתר העוסק בכך: http://www.economy.gov.il/books ב"צור קשר" באתר תראי את כתובת המייל של אורלי רוטברט, לפניות ולשאלות.