עִם כָּל מַחְשְׁבוֹתַי יָצָאתִי
מִן הָעוֹלָם: שָׁם הָיִית אַתְּ,
חֲרִישִׁית שֶׁלִּי, פְּתוּחָה שֶׁלִּי, וְאַתְּ
קִבַּלְתְּ אֶת פָּנֵינוּ.
מִי
אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל מֵת לָנוּ
כְּשֶׁנִּשְׁבְּרָה עֵינֵנוּ?
הַכֹּל הֵקִיץ, הַכֹּל קָם וְהָיָה.
שֶׁמֶשׁ גְּדוֹלָה צָפָה וּבָאָה, בְּהִירוֹת
נִצְּבוּ מוּלָהּ נֶפֶשׁ וָנֶפֶשׁ, צְלוּלוֹת,
נְגִידוֹת-וּמְצַוּוֹת שָׁתְקוּ לָהּ
נָתִיב.
קַל
נִפְקַח חֵיקֵךְ, חֶרֶשׁ
עָלָה הֶבֶל-פֶּה בָּאֲוִיר,
וּמַה שֶּׁהִתְעַנֵּן – כְּלוּם לֹא הָיָה,
כְּלוּם לֹא הָיָה דְּמוּת וּמִתּוֹכֵנוּ-אָנוּ,
כְּלוּם לֹא הָיָה שָׁקוּל
כְּנֶגֶד שֵׁם?
*
מַה קָּרָה? חָרְגָה אֶבֶן מֵהַר.
מִי הֵקִיץ? אַתְּ וַאֲנִי.
שָׂפָה. כּוֹכַב-מִשְׁנֶה. אַדְמַת-לְוַאי.
דַּל יוֹתֵר. פָּתוּחַ. בֵּיתִי.
וּלְאָן? אֶל שֶׁלֹּא הִתְפּוֹגֵג.
עִם הָאֶבֶן, אִתָּנוּ הַשְּׁנַיִם.
לֵב וָלֵב. נִמְצָא כָּבֵד.
לִכְבֹּד. לִהְיוֹת קַל שִׁבְעָתַיִם.
*
לִפְנֵי
בִּרְכִּי הַבּוֹרֶקֶת בְּרָקִים
נֶעֱצֶרֶת הַיָּד
שֶׁהֶעֱבַרְתְּ עַל עֵינַיִךְ,
שִׁקְשׁוּק
שׁוֹאֵב בִּטָּחוֹן
מִן הַמַּעְגָּל שֶׁחַגְתִּי
סְבִיב שְׁנֵינוּ,
אָמְנָם יֵשׁ
שֶׁהָרָקִיעַ מֵת
לִפְנֵי שְׁבָרֵינוּ.