לאונורה, האחות הבכורה מתוך שלוש, מגיעה לסידני לכנם רפואי. 17 שנים עברו מאז הסתלקה מן הארץ והתנתקה מאחיותיה והוריה, מן הקריירה שלה כשחקנית, ומסיפור אהבה פרוורטי וטראומטי. היא השתקעה במלבורן – שם היא רופאה, נשואה, אם לילדים. ימי הכנס ינוצלו לגיבוש תוכנית שתפגיש שוב, בבית ההורים בארץ, את בנות המשפחה המפוזרות בעולם.

    בחלקו האמצעי של הספר טסות שלוש האחיות לאחר 12 ימי המפגש המשפחתי, הנחשף בהדרגה "לאחור", על כל הפתעותיו. במרכזו – תודעתה של אירינה, האחות הצעירה, הנאבקת בזהותה המינית. "האמת" המתגלה במהלך טיסתן קשורה במבט חדש על חיי ההורים: חייהם, שהיו מופת לחיים על-פי תוכנית ולניסיון לתכנת את הבנות על-פיה, היו בעצם סיפור אחר לחלוטין ממה שסברו הבנות.

    החלק השלישי הוא תסריט שנכתב בידי אלמה, האחות האמצעית, במאית טלוויזיה בקנדה שהגיעה למפגש עם צוות טלוויזיה. התסריט שלה מציג עיבוד קולנועי אלטרנטיבי למציאות של הספר. "כל החיים הם טקסט אחד מתמשך. גם המוות הוא טקסט", אומרת אלמה, בספר שגם הטקסט של "שלוש אחיות" של צ'כוב מעורב בו שוב ושוב ("כולנו קראנו את צ'כוב יותר מדי") – ומצד שני, הוא שופע אירוניה על מי שחי את חייו כבדיה ספרותית ("בן-אדם, בשר-ודם, הוא טקסט?").

    הרומאן השלישי של אילנה ברנשטיין מאופק ומחוייך יותר מקודמיו, אך הוא גם ממשיך את קודמיו וחוקר כאבים דומים; זהו מעקב אחר ניסיון נואש ונוגע-ללב לגעת בחיים שאינם נגועים בבדיה.

 

 

ספרים נוספים של אילנה ברנשטיין בספריה החדשה:

איים של שקט