גיבורת הספר, המצוינת רק על-ידי האות ה-15 באלפבית הלטיני, האות O, מוסעת יום אחד על-ידי מאהבה רֶנֶה לטירת רוּאַסי. שם מטילים עליה משטר קפדני והיא עוברת סידרה של טקסים קשים ומשפילים, שנועדו לקבע את שיעבודה המיני המוחלט למאהבה ולידידיו. אבל גם כשתצא מהטירה ותשוב, לכאורה, אל החיים הרגילים, תמשיך O לקיים בהסכמה מלאה את עול השיעבוד המשפיל שקיבלה על עצמה, ולעמוד בעוד ועוד מיבחנים לכוחה להתמסר.     האם זו "סתם" פורנוגרפיה סאדיסטית? חשיפה מוקצנת של יחסי הכוחות השוררים במציאות בין המינים, שמשתמעת ממנה זעקת מחאה מחרידה? אלגוריה דתית על החירות הקיצונית המושגת דווקא באמצעות הצייתנות המוחלטת? שאלות אלה יושארו לפרשנות הקורא/ת.     הספר עורר עניין עצום עם צאתו בצרפת ב-1954. רק כעבור ארבעה עשורים נפתרו הספקולציות על הזהות המגדרית והאישית מאחורי השם החתום עליו, כשהתברר שהמחברת היא דוֹמיניק אוֹרי (שם-העט של אַן דֶקלוֹ), עורכת בהוצאת 'גלימאר', שנפטרה ב-1998.     מהדורה זו כוללת כנספח את ההקדמה שכתב למהדורה המקורית העורך, המבקר והסופר ז'אן פּוֹלאן (שהיום ידוע כי היה מאהבה של אוֹרי ונמענו הממשי של הטקסט), וכן מחווה של יהושע ישועה ואחרית-דבר מאת עמליה זיו.