בבית-דירות בויה מרולאנה (ברומא) נשדדים תכשיטיה וכספה של הרוזנת מֶנֶגאצי. כעבור שלושה ימים נרצחת באכזריות בדירה סמוכה הגב' בַּלדוּצ'י – אשה חשוכת- ילדים, המפתחת יחסים מוזרים עם עוזרות-הבית שלה. האם יש קשר בין שני הפשעים? הרומאן של גאדא מוסר למלוא אורכו את חקירת המשטרה. אך מה שמתחיל כרומאן בלשי עסיסי וקונבנציונאלי הופך בהדרגה לרומאן המוזר והמיוחד ביותר שנכתב אי-פעם בז'אנר הבלשי. הרומאן הבלשי הקונבנציונאלי כופה על ה"מציאות" סיפור מחושל ומושלם, המחבר פושע, מניע ופשע באורח סופי, בהיגיון הגובר על זה של אפשרויות חלופיות, הנדחות במהלך הספר. תפיסתו של גאדא חותרת תחת הנרטיב הבלשי הטיפוסי. מיד בתחילת הספר היא מבוטאת באמצעות גיבורו "דוקטור" אינגרַוואלו: כל תוצאה היא מערבולת שהוליכו אליה ערב-רב של סיבות; היא סבך או פקעת; וכל סיבה נפתחת למערכת סיבות נוספות, עד בלי קץ, ולפיכך הנרטיב המשטרתי השגרתי הוא הטלה סלקטיבית ומסלפת על ה"אמת", המקצצת בשפע הסיבתי. כך הופך ספרו של גאדא לחקירה פתוחה, שאינה נשלמת, של הרוע. במקום יובלים המוליכים אל נהר חד-כיווני "אובד" הספר ביובליו השונים, בכיוון הנגדי. גם העולם הסגנוני של גאדא עומד בסימן הריבוי וה"כאוס": תערובת מתמדת של איטלקית ספרותית ושלושה דיאלקטים, חידושי לשון, משחקים לשוניים, תערובת של הנדיר והוולגארי, פארודיות, וערבוב מתמיד בין העבר הרומאי המיתולוגי והנוצרי לבין ההווה הנמוך. גאדא (1973-1893), מהנדס-חשמל אלמוני (שגם למד פילוסופיה), הוערך תחילה רק ע"י קומץ סופרי אוונגארד. אבל באחרית ימיו – עתיר שבחים ופרסים חשובים – הפך לגיבור ספרות מן הנערצים והפופולאריים. 'העסק-ביש הזה...' הוא יצירתו החשובה ביותר: "אחד הרומאנים האיטלקיים הכי גדולים והכי מקוריים של זמננו" כתב עליו מוראביה; "גאדא הוא הסופר האיטלקי הגדול ביותר של זמננו, וזוהי יצירתו העשירה ביותר" (ויטוֹריני); "הרומאן הזה הוא אחת היצירות היותר נועזות בספרות זמננו" (צֶ'קי); ופאזוליני, שהושפע ממנו, כתב על 'העסק-ביש' ש"יש לו ערך מוחלט; יצירה של נפש גדולה מאוד ולב רחב מאוד".