'לילות לבנים' ו'נייטוצ'קה' נכתבו בסמוך (סוף 1848, תחילת 1849), והם מן היצירות החשובות המעטות שכתב דוסטוייבסקי הצעיר, המנסה כאן את כוחו בסגנונות שונים ובסוגי כתיבה שונים. 'לילות לבנים' הוא תופעה ייחודית לגמרי במכלול יצירתו – בקלילותה, בחן שלה ובהומור המאיר הנסוך עליה. פנינה ספרותית שנותרה ללא המשך. דוסטוייבסקי מכנה את הסיפור "רומאן סנטימנטאלי".  'נייטוצ'קה', שתוכנן להיות רומאן גרנדיוזי, הוא הניסיון הראשון של דוסטוייבסקי בכתיבת רומאן פסיכולוגי – המעבדה שממנה התפתחו הרומאנים הגדולים שלו. לראשונה מעצב כאן דוסטוייבסקי גיבור-חידה, דמות שכל-כולה שילוב של הפכים, של יהירות לאין-גבול ותאווה בלתי מרוסנת להשפלה עצמית, של התפלשות בייסורים מזוכיסטיים והתעללות אכזרית בזולת. הסופר המתחיל, שזכה באותן שנים לתגובות עוינות של הביקורת ("כל סיפור הוא כישלון גדול מקודמו"), נתן בדמותו של המוסיקאי יֶפימוב ביטוי לפחד מפני כישרון שאבד, מפני הרס עצמי, או מפני יהירות שאינה אלא התכוונות-של-כישרון בלי מימוש. דוסטוייבסקי מממש כאן את חרדותיו. אם כבר רומאן סוחט-דמעות ששום קורא לא יוכל להניחו מידו – אנו מעדיפים, ללא ספק, את דוסטוייבסקי.   ספרים נוספים של דוסטוייבסקי בספריה החדשה: אידיוט אנשים עלובים