בכרך זה, השישי בסדרת מחזותיו המקובצים של חנוך לוין, מובאים המחזות שכתב בשנים 1997-1995: 'כריתת ראש'; 'משפט אונס'; 'האיש עם הסכין באמצע'; 'אלמו ורות'; 'חרד ומבוהל'.
זו המהדורה המקורית של הספר, משנת 1997. מהדורה נוספת ראתה אור בשנת 1999 בסדרת כל כתבי חנוך לוין.
אֶלמו ורות – מערכה ראשונה, א
ערב, חדר השינה. רות במיטה בכתונת לילה, ירכיה גלויות. נכנס אלמו, מתייצב מול המיטה, מפשיל את מכנסיו מטה, מתכונן לעלות.
רות: לאן? אלמו: למיטה. רות: לא תוכל. אלמו: אבקש. רות: לא. אלמו: נמקי. רות: וזו ההזדמנות לומר לך סוף סוף: לא אהבתי אותך מעולם. אנחנו נפרדים. אלמו: [המום] מה?! [פאוזה. מרים את מכנסיו, הולך לדלת, עוצר, חוזר, מפשיל את מכנסיו, שוב מתכונן לעלות למיטה] רות: לא תוכל, אמרתי. אלמו: סליחה, חשבתי שחלמתי. [פאוזה, גוהר ומנסה לנשקה על פיה. רות מפנה פניה הצידה] רות: ומה שבייחוד לא יכולתי לסבול הוא הפה שלך הנסמך אל פי, משיב הבל חם של רקבובית נצחית מתוך הלוע הפעור אלי. אבל מעל לכל לא סבלתי את החוצפה שהבל-פה זה מבליע בתוכו: אני קיים! אני נושף בעולם! אלמו: [מתיישר. לעצמו] ומי לא חיכה כל השנים בתוך תוכו שרגע זה יגיע. ועל השאלה: "מה פתאום היום?", אענה: "מה שקורה, חייב הרי לקרות באיזה יום!" [פאוזה. מרים את מכנסיו, הולך לדלת, עוצר, חוזר, מפשיל את מכנסיו ועומד דום. לעצמו] מעניין כמה זמן היא תניח לי לעמוד כך. [פאוזה. לעצמו] לנצח. [רות צופה בו עוד רגע, אחר-כך מתהפכת על בטנה, אחוריה מופנים אליו, ונרדמת. אלמו ממשיך לעמוד מול המיטה במכנסיים מופשלים]
| .jpg)
.jpg)
.gif)