חנוך לוין – שזכה לכינוי "המשורר של התיאטרון הישראלי", ולצד הפרוזה והמחזות חיבר גם פזמונים ידועים – כתב מראשית דרכו גם שירה. הטקסט הראשון שלו שהתקבל בהערכה היה הפואמה "ברכות השחר", הכלולה בספר זה, יחד עם מבחר משיריו בכל שנות כתיבתו (1998-1965). זו שעה נפלאה זוֹ שָׁעָה נִפְלָאָה שֶׁל רַעֲדַת הַלֵּב, וְהָיִיתִי רוֹעֵד לוּ יָכֹלְתִּי לִרְעֹד, וְהָיִיתִי שָׁר וְלוֹחֵשׁ בְּאָזְנַיִךְ לוּ יָכֹלְתִּי לָשִׁיר וְלִלְחֹשׁ, זוֹ שָׁעָה נִפְלָאָה, לֹא הָיְתָה, לֹא תִּהְיֶה עוֹד כְּמוֹתָהּ, אַתְּ גּוֹהֶרֶת עָלַי, וַאֲנִי תַּחְתַּיִךְ קָשּׁוּב בְּלִי תְּנוּעָה, כְּאִלּוּ יִהְיֶה עוֹד רֶגַע דְּבַר-מַה, שֶׁכְּמוֹתוֹ לֹא יָדַעְתִּי, וְאַתְּ לֹא תֵּדְעִי, וַאֲנִי לֹא אֵדַע. |