שירו של אבות ישורון נדפס בקובץ 'אין לי עכשיו' (1992), וכלול גם במבחר 'מלבדאתה' (2009). השיר פותח מחזור-שירים שעניינו שיפוץ הבית ברחוב ברדיצ'בסקי 4, סמוך לביתו של אבות ישורון ברחוב ברדיצ'בסקי 8.
אבות ישורון כתב את שיריו בכתיב-חסר ייחודי, ללא חולם מלא וללא שורוק. זהו אמצעי נוסף שבו הוא שובר את השפה, מבטא בעברית את היעדר היידיש, ומרחיק את שפת השירה משפת הדיבור. בריאיון שערכה עמו הלית ישורון (חדרים 3, 1982) הוא מסביר: "אני רוצה שהמלה תהיה חִירבֶּה של לשון", ומודה שיש כאן גם ביטוי לצורך שלו להערים קשיים נוספים על הקורא, וכך להשאיר את השיר "פרטי שלך כמה שאפשר יותר".