מירה, לשעבר נורמה, היא גרמנייה לא-יהודייה. בעלה נחמיה היה חייל בצבא האדום שכבש את גרמניה במלחמת-העולם השנייה. הוא פגש את מירה באיטליה, כשהסתפחה ליהודיות ניצולות, המובלות לארץ-ישראל. שישה בנים מיהרה מירה ללדת, כמעט בלי רווח ביניהם – ילדה אותם לנחמיה? לעם היהודי? לעצמה, כדי לנסות למחוק את "המוות ההוא" שהביאה מרחובות גרמניה ודוגר בנפשה? (מאות-אלפי נשים גרמניות נאנסו על-ידי המנצחים בארבעים-ושמונה השעות הראשונות.) כך או כך, היא ממדרת את הילדים מנחמיה, או אולי הוא שמנוכר אליהם.

בנם-בכורם זוהר נהרג בן תשע-עשרה, בשירותו הצבאי. מכאן ואילך הכל משתנה. ביישוב הגובל במסלולי-ההמראה של נמל-התעופה חיים שניהם שנים ארוכות גב אל גב, כל אחד לנפשו, מסוגרים בשתיקותיהם. כל אחד מהם מנסה לרמות את המוות ולהיאחז בחיים, אך בדרך המנוגדת קוטבית לזו של האחר, אולי רק לכאורה.

בעברית קדחתנית פורש ליניק פיסת חיים מפתיעה בחיוניותה העזה, ומתבונן בה ללא שיפוט, וגם ללא ריכוך, מתוך קרבה וריחוק כאחד, בהבנה וגם באירוניה. הסיפור זורם ומתפתל בהיצמדות לזרימת תודעותיהם של מירה ונחמיה, שמסירתן בתנופה, בניואנסים ובמטאפורות לא-צפויים, היא מקור כוחו הסוחף של הרומאן.

הריאליזם הנוקב של הדמויות הראשיות מלווה בספר בססגוניות הגרוטסקית של שלל הדמויות מן היישוב. בעלילות-המשנה שלהן שבים ונארגים הנושאים של הספר באקלים של הפוגה-קומית. וגם כלבה שותקת וחכמה מלווה אותנו.

'דרוש לחשן' הוא רומאן מז'ורי, הקובע לחגי ליניק מקום בשורה הראשונה של בני דורו בסיפורת הישראלית.

הספר זכה בספר ספיר לשנת 2011.

מנימוקי חבר השופטים:

"ספרו של חגי ליניק, המגולל את סיפורה של משפחה ישראלית, טעון בטראומה בין-דורית של שכול ואובדן, וחודר לרבדים עמוקים ומכאיבים של תודעות זוג ההורים העומד במרכזו. קולו רווי בעדינות ובחריפות, בהשתאות ובהומור, לנוכח העוצמות שמזקק כאב אנושי. מתוך סיפורם הפרטי של מירה, גיורת ופליטת מלחמה גרמנייה בעברה, ובעלה נחמיה, עסקן פוליטי, נפרש ייצוג אמיץ ומדויק של המציאות הישראלית. גם לאחר סיום הקריאה בו, הספר נותר חי בזיכרון וממשיך לייצר רגש ומחשבה".