הפתיחה של: התחתנתי איתָּך בשביל השמחה קומדיה בשלוש מערכות

הדמויות:

פְּיֶטרוֹ

ג'וּלְיָאנָה, אשתו של פייטרו

ויטוֹריה, משרתת

אמא של פייטרו

גִ'ינֶסְטְרָה, אחותו של פייטרו

מערכה ראשונה

פייטרו הכובע שלי, איפה הכובע שלי?

ג'וליאנה יש לך כובע?

פייטרו היה לי. עכשיו אני כבר לא מוצא אותו.

ג'וליאנה אני לא זוכרת את הכובע הזה.

פייטרו אולי אני לא יכול להזכיר לך אותו. לא חבשתי אותו הרבה זמן. אנחנו מכירים רק חודש.

ג'וליאנה אל תדבר ככה, "אנחנו מכירים רק חודש", כאילו אני לא אשתך.

פייטרו את אשתי שבוע אחד. בשבוע הזה, ובכל החודש שעבר, לא חבשתי אף־פעם את הכובע. אני חובש אותו רק כשיורד גשם חזק, או כשאני הולך ללוויה. היום יורד גשם, ואני צריך ללכת ללוויה. זה כובע חום, רך. כובע טוב.

ג'וליאנה אולי הוא בבית של אמא שלך.

פייטרו אולי. לא ראית במקרה, בין כל הדברים שלי, כובע?

ג'וליאנה לא. אבל שמתי את כל הדברים שלך בנפטלין. יכול להיות שגם את הכובע הזה. אתה הולך ללוויה? מי מת?

פייטרו מת מישהו. כמה ימים ויטוריה איתנו?

ג'וליאנה מיום רביעי. שלושה ימים.

פייטרו ואת מיד אמרת לה לשים את בגדי החורף שלנו בנפטלין?

ג'וליאנה את שלך. לי בגדי חורף אין. יש לי חצאית, סוודר ומעיל־גשם.

פייטרו שמת בנפטלין את כל בגדי החורף שלי? מיד?

ג'וליאנה מיד.

פייטרו גאוני. מבריק. אבל עכשיו צריך לדוג משם את הכובע שלי. אני צריך ללכת ללוויה הזאת. עם אמא שלי.

ג'וליאנה תגיד לי מי מת.

פייטרו מת אחד שקוראים לו לַמְבֶּרטוֹ גֶ'נוֹבָה. הוא היה חבר של ההורים שלי. הוא מת שלשום, פקקת בעורק הכלילי, פתאום, בחדר־האמבטיה, בזמן שהתגלח.

ג'וליאנה לַמבֶּרטוֹ גֶ'נוֹבָה? הכרתי אותו. הכרתי אותו טוב מאוד. הוא מת?

פייטרו כן.

ג'וליאנה בחדר־האמבטיה! למברטו ג'נובה! אני הכרתי אותו, אני אומרת לך! הכרתי אותו טוב מאוד! פעם הוא אפילו הלווה לי כסף.

פייטרו בלתי־אפשרי. הוא היה קמצן גדול.

ג'וליאנה אבל לי הוא הלווה כסף. הוא היה מאוד מאוהב בי.

פייטרו ויטוריה! תראי אם את מצליחה למצוא כובע! כובע חום, רך, כולו פרוותי! הגברת אומרת שאולי שמת אותו בנפטלין.

ויטוריה [נכנסת.] אז הוא בטח יהיה בארון של ארבע העונות.

פייטרו מה זה ארון של ארבע העונות?

ג'וליאנה הארון במסדרון. יש לו ארבעה תאים. ויטוריה אומרת שככה קוראים לארון כזה.

ויטוריה אבל צריך סולם. אני צריכה ללכת להביא אותו מהמרתף. הם למעלה, בגדי החורף, ועל הכיסא אני לא מגיעה אליהם.

פייטרו איך יכול להיות קשה כל־כך לקבל בחזרה את הכובע שלך?

[ויטוריה יוצאת.]

ג'וליאנה אתה יודע מתי ראיתי אותו בפעם האחרונה?

פייטרו אבל אולי לא ראית אותו אף־פעם!

ג'וליאנה לא דיברתי על הכובע. דיברתי על למברטו ג'נובה. אתה יודע מתי ראיתי אותו, את למברטו ג'נובה, בפעם האחרונה?

פייטרו מתי?

ג'וליאנה כמה ימים לפני שפגשתי אותך. זה היה בינואר. יצאתי להסתובב בגשם, והיה לי חשק אדיר למות. הלכתי על גשר והתכוונתי לזרוק את עצמי לנהר, וחשבתי להשאיר את מעיל־הגשם על המעקה של הגשר, עם מכתב בכיס של המעיל לחברה שלי אֶלֶנה, כי ככה ייתנו לה את המעיל. בעצם זה מעיל יפה, והיה לי חבל שהוא יֵלך לאיבוד.

ויטוריה [חוזרת.] הנה הכובע שלך, אדון. יוצאת.

פייטרו לעזאזל, כמה הוא מסריח מנפטלין. [חובש אותו.]

ג'וליאנה ואז אני רואה אותו, את למברטו ג'נובה, מגיע על הגשר, קטן־קטן, עם הלחיים השמנמנות שלו, עם החיוך שלו...

פייטרו לא. הלַמברטו ג'נובה שלך הוא לא זה שאני הכרתי.

ג'וליאנה למה, זה שאתה הכרת לא היה קטן, עם זוג לחיים שמנמנות?

פייטרו לא.

ג'וליאנה אבל שלי דווקא היה קטן, עם שיער לבן לגמרי, וזוג לחיים שמנמנות. אז אתה יודע, אמרתי לך, באותו בוקר, ברגע שראיתי אותו, חשבתי: "לעזאזל, אני חייבת לו כסף", וחשבתי, "נקווה שהוא יזמין אותי לארוחת־צהריים", ואחר־כך חשבתי עוד, "בינתיים אני לא אתאבד". למעשה הוא לקח אותי לארוחת־צהריים. אתה יודע איפה?

פייטרו איפה?

ג'וליאנה במסעדת גְרוֹטֶה דֶל פִּיצ'וֹנֶה. ובזמן שאכלנו חשבתי, "האיש הזה כאן מאוד מאוהב בי, ואולי אני בכלל אתחתן אתו, וככה הוא ישלם את כל החובות שלי, ואני אהיה רגועה, יהיה לי חם עם הזקֵן הקטן הזה, ההוגן, הטוב, הרגוע, הוא יהיה כמו אבא בשבילי". ככה חשבתי.

פייטרו ללמברטו ג'נובה שלי היו אשה וילדים.

ג'וליאנה גם לשלי היו אשה וילדים. אבל אולי הוא היה מוכן להתגרש.

פייטרו אין באיטליה גירושים.

ג'וליאנה הוא היה יכול לנסוע לחוץ־לארץ. הוא היה מאוד מאוהב בי. הוא אמר שאף־פעם לא הרגיש משיכה חזקה כזאת לאשה.

פייטרו ואחר־כך?

ג'וליאנה אחר־כך, מה?

פייטרו אחר־כך, אחרי גְרוֹטֶה דֶל פִּיצ'וֹנֶה?

ג'וליאנה אחר־כך שום דבר. אחר־כך הוא לקח אותי הביתה במכונית שלו. אמרתי לו שיעזור לי למצוא עבודה, ואז הוא אמר לי שיכיר לי חברה שלו, מרקיזה שיש לה בית־אופנה גדול, אולי היא מחפשת מוכרת.

פייטרו למברטו ג'נובה שלי היה רופא. לא היתה לו חבֵרה בעלת בית־אופנה, בהחלט לא, הוא היה עסוק מאוד ולא היה לו זמן לבזבז על בחורות. הוא היה אדם רציני מאוד, איש מקצוע מוערך מאוד, הוא היה חבר של ההורים שלי, בקיצור, הוא לא היה מי שאת מדברת עליו. עכשיו אני חייב ללכת, כי אמא שלי מחכה לי. אנחנו חייבים ללכת ללוויה הזאת.

---

'איפה הכובע שלי?' (כל המחזות: א), נטליה גינצבורג. מאיטלקית: שירלי פינצי לב. ערך: מנחם פרי. הספריה החדשה, ספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2021.
© כל הזכויות בעברית שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד.

לפרטים נוספים על הספר הקליקו כאן >>