חנוך לוין
בֵּין קְרָב אֶחָד לִקְרָב שֵׁנִי,
אַתָּה קוֹרֵא לִפְעָמִים בָּעִתּוֹן
עַל אִישׁ אֶחָד שֶׁהָלַךְ לְטַיֵּל,
הִרְגִּישׁ בְּרַע וְצָנַח בָּרְחוֹב,
אוֹ עַל אָדָם שֶׁהָיָה מְדֻכָּא
וְקָפַץ לְמַטָּה מִגַּג בֵּיתוֹ,
בֵּין קְרָב אֶחָד לִקְרָב שֵׁנִי
קָפַץ לוֹ סְתָם מִסִּבּוֹת אִישִׁיּוֹת.
יֵשׁ עוֹד אֵפוֹא רְגָעִים יָפִים
כְּשֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב וְקוֹרֵא בָּעִתּוֹן,
מְחַפֵּשׂ אֶת מֵתֶיךָ עַל כּוֹס קָפֶה.
יֵשׁ עוֹד אֵפוֹא רְגָעִים יָפִים,
יֵשׁ עוֹד תִּקְוָה וְיֵשׁ אֱמוּנָה,
כִּי הָאֵל הַטּוֹב, הַמֻּקָּף טַיָּסִים בַּמָּרוֹם,
הוּא יְנַחֲמֵנוּ בִּקְצָת מֵתִים שֶׁל יוֹם-יוֹם.
בֵּין קְרָב אֶחָד לִקְרָב שֵׁנִי
אַתָּה קוֹרֵא עַל אָדָם נָשׂוּי
אֲשֶׁר הֻרְעַל בִּידֵי אִשְׁתּוֹ
וּמֵת בַּדֶּרֶךְ לְבֵית-הַשִּׁמּוּשׁ,
אוֹ אִישׁ אַחֵר שֶׁחַי בְּשַׁלְוָה
וּכְשֶׁהִגִּיעַ יוֹמוֹ שָׁכַב בַּמִּטָּה,
בֵּין קְרָב אֶחָד לִקְרָב שֵׁנִי
מֵת בַּמִּטָּה שֶׁבָּהּ נוֹלַד.
וְגַם אַתָּה, אָדוֹן נִכְבָּד,
גַּם אַתָּה עֲדַיִן יָכֹל,
בֵּין קְרָב אֶחָד לִקְרָב שֵׁנִי
אַתָּה יָכוֹל לִקְפֹּץ מִן הַגַּג,
לִקְפֹּץ לְמַטָּה מִסִּבּוֹת אִישִׁיּוֹת,
לָמוּת בָּרְחוֹב, אוֹ אַחֲרֵי מַחֲלָה,
אוֹ סְתָם תְּאוּנָה, אוֹ בִּכְלָל בְּלִי סִבָּה,
בֵּין קְרָב אֶחָד לִקְרָב שֵׁנִי.
יֵשׁ עוֹד אֵפוֹא רְגָעִים יָפִים
כְּשֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב וְקוֹרֵא בָּעִתּוֹן,
מְחַפֵּשׂ אֶת מֵתֶיךָ עַל כּוֹס קָפֶה.
יֵשׁ עוֹד אֵפוֹא רְגָעִים יָפִים,
יֵשׁ עוֹד תִּקְוָה וְיֵשׁ אֱמוּנָה,
כִּי הָאֵל הַטּוֹב, הַמֻּקָּף טַיָּסִים בַּמָּרוֹם,
הוּא יְנַחֲמֵנוּ בִּקְצָת מֵתִים שֶׁל יוֹם-יוֹם.