*
הִגַּעְנוּ לִגְבוּרוֹת בְּמַתַּן כַּפֵּינוּ.
הִגַּעְנוּ שָׁמַיְמָה בַּאֲוִירוֹנֵינוּ.
אַךְ קַעֲרַת הַפֶּלֶא מִשָּׁם לֹא הֵבֵאנוּ
אֶל תַּחְתִּית חַיֵּינוּ.
שָׁרוּ וְשָׁרוּ עַל זֹאת הָאִמָּהוֹת:
יָבֹא גְּדִי זָהָב בְּאַחַת הַשָּׁעוֹת,
יָבֹא עִם כְּבֻדָּה וּסְגֻלּוֹת נִפְלָאוֹת;
לֹא בָא זֶה הַגְּדִי וְלֹא יָבֹא בַבָּאוֹת.
יֵשׁ זוּג סוּסִים שְׁחוֹרִים בְּאַחַת הַשָּׁעוֹת.
*
הַשָּׁעָה עֲיֵפָה מְאוֹד כְּמוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁנָה.
כַּיֶּלֶד אֲסוּפִי, בְּכֻתָּנְתִּי הַלְּבָנָה בִלְבַד,
אֲנִי יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב בֶּחָלָל כְּמוֹ עֲלֵי לוּחַ:
לֹא-אִיכְפַּת, לֹא-אִיכְפַּת.
אִם יָבֹא הֶחָתוּל הַשָּׁחֹר אֶל הַכַּד וְיָלֹק
אֶת שְׁיַר הֶחָלָב הַלָּבָן וְיַהֲפֹךְ אֶת הַכַּד,
אֲנִי אֶעֱצֹם אֶת עֵינַי לִישֹׁן וְאִישַׁן עֲדֵי-עַד – –
לֹא-אִיכְפַּת, לֹא-אִיכְפַּת.
*
וְעַל הַמּוֹלֶדֶת חוֹפֵף עֲנַן הַצַּעַר,
וְהַיֵּאוּשׁ לוֹ מִתַּחַת – דְּמוּת-הָעַיִט.
מָה אֲנִי? אֵינֶנִּי זְאֵב הַיַּעַר
אַךְ כֶּלֶב, כֶּלֶב בַּיִת.