דודו גבע הוא מן האמנים הישראלים המפורסמים ביותר בתחום הקומיקס. הוא פרסם עשרות ספרים ומדורי איורים בעיתונות המודפסת והפך לסמל לאמנות הקומיקס בישראל.

דמותו של הברווז, שצוירה לראשונה ב-1977 והתפרסמה במקומון הירושלמי 'כל העיר', התפתחה והתגבשה כשהצטרף גבע לשורותיו של העיתון היומי 'חדשות'. המדור היומי שלו "שירת הברווז" הפך לסמל הידוע ביותר של עבודתו: איור בקו פשוט, נטול התייחסות אקטואלית-חדשותית, שגיבורו הוא אנטי-גיבור מובהק.

הברווז, הדמות הכמעט-יחידה במדור, תואר בכמה מצבים קבועים; בכלוב עם האריה, עם קבוצת ברווזים בדרך לשחיטה, אצל הקצב, ולבסוף – בביתה של האם המבשלת. "ההרגשה שכל רגע יתקעו בך סכין היא מאוד ישראלית – נפשית וחברתית", אמר גבע בראיון, "הברווז הוא אנחנו".

ב-1992 פרסם דודו גבע את ספר הברווז: תערובת ייחודית הכוללת סיפורים ("מובי דאק", "הברווזמן", "בַּרווי", "שרגא הברווז העיתונאי" ועוד), מבחר מתוך מדור "שירת הברווז", וכן מתכוני ברווז (כולל מתכון של ארז קומורובסקי למרק ברווז שהכנתו אורכת עשר שעות) ושלל כתבות העוסקות באנקדוטות שונות מחיי הברווזים (כדוגמת "מטורף האכיל את ברווזי המלך בשטרות כסף", "גזברים וברווזים מהקיבוצים הפגינו נגד הבנקים", וכיוצא באלה). הספר, בעיצובו של גבע, הוא אלבום גדול-ממדים בכריכה קשה – כיאה לגיבור לאומי.

הוצאתו לאור של 'הברווז' לוותה בתביעה משפטית מטעם חברת וולט דיסני על שימוש בלתי-הולם בדמותו של דונלד דאק, שהופיעה בספר המקורי בסיפור "מובי דאק". הדמות הושמטה ממהדורת 1994 בעקבות פסק-הדין.

בשנת 2005, בגיל 54, נפטר גבע מהתקף לב. שלוש שנים לאחר מותו החליטה עיריית תל אביב להעניק לברווז אזרחות כבוד, וב-17 בספטמבר 2009 הוצב פסל רשמי של הברווז בכיכר מסריק בעיר.

בשנת 2010 חידשנו את הדפסת הספר.
 

ממדי הספר: אורך 33 ס"מ, רוחב 24.5 ס"מ. הספר בכריכה קשה, העמודים אינם ממוספרים.