יֵשׁ דָּבָר שֶׁשָּׁכַחְתִּי

וְיֵשׁ דָּבָר שֶׁאֲנִי עוֹד זוֹכֶרֶת

יַלְדוּתִי פָּרְחָה עָבְרָה לָהּ

וַאֲנִי נִשְׁאֶרֶת.

גַּם יוֹנֵק הַדְּבַשׁ פּוֹרֵחַ

מֵעָנָף לְעָנָף

מִקֵּיסָם אֶל קוֹרָה

וַאֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת.

דְּבַר מַה נִּמְצָא מֵאֲחוֹרֵי הַכֹּתֶל

וְהַדֶּלֶת;

זִכָּרוֹן שֶׁעוֹקֵר הָרִים

וְטוֹחֲנָם זֶה בַּזֶּה.

אָהַבְתִּי פַּעַם פֶּסֶל

אִיטַלְקִי.

כְּשֶׁאֲנִי מְאֹהֶבֶת אֲנִי דְּחוּסָה כְּעָנָן

עֲמוּס גְּשָׁמִים,

מַגִּיר מָטָר.

כְּשֶׁאֲנִי מְאֹהֶבֶת

אֲנִי כָּל דָּבָר

שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת בְּדַעַת אִישׁ.

אֲנִי שׁוֹאֶלֶת

בְּפָנִים תְּמֵהוֹת:

מַה יָּכוֹל לִקְרוֹת לִי

שֶׁלֹּא קָרָה לִי עוֹד?

אֲנִי תְּלוּיָה מֵעַל עָנָן

מִבְּלִי לִפֹּל.

בְּלִי כְּנָפַיִם, בְּלִי מָקוֹר.

פַּעַם, כְּשֶׁהָיִיתִי מְאֹהֶבֶת

כְּבָר לֹא הִרְגַּשְׁתִּי

חֹם אוֹ קֹר.