עוד שנים רבות לאחר מותו נותר ברכט המשורר כמו פצצת זמן חבויה שהמשיכה לתקתק באין-רואה מתחת לספרות העולמית. שירתו הוסתרה זמן רב על-ידי הדרמות והתיאוריות שלו. מרבית שיריו של ברכט לא כונסו בספרים או לא פורסמו כלל בחייו. עם זאת יש לשירתו מעמד ראשוני ביצירתו; ברכט המחזאי הוא בראש וראשונה משורר, והיום, לאחר שנתפרסמה מרבית שירתו, חושבים רבים שהיא ההישג הספרותי החשוב ביותר שלו.   ב-1924 זכה ברכט בפרס קלייסט היוקרתי, אשר סלל את דרכו לברלין ולפרסומו הגדול כמחזאי וכמשורר. עם עליית הנאצים לשלטון נאלץ לגלות מגרמניה, והוא שב אליה רק ב-1949.   ברכט מתמודד בשיריו עם גורלו של אדם בג'ונגל של הכרך המודרני, עם חיי האדם מול האידיאולוגיות הגדולות של המאה והמשטרים הטוטאליטאריים, ועם "גלות המשוררים". שיריו מבססים פואטיקה מודרניסטית של שיר ישיר, בוטה, מנוּזר – שונה מאוד מן הדגם האֶליוטי של שיר תרבותי, קשה, מרוכז בלשונו.   בספר זה ניתן, לראשונה בעברית, מבחר רחב משירתו של ברכט על כל תקופותיה, בתרגומו החזק והגמיש של ה. בנימין (בנימין הרשב), המוסר את הג'סטה הריתמית של ברכט המשורר.  על האלימות   הַזֶּרֶם הַגּוֹרֵף נִקְרָא אַלִּים אֲבָל לַאָפִיק הַמֵּצֵר אוֹתוֹ אִישׁ לֹא יִקְרָא אַלִּים.   הַסּוּפָה הַמְּכוֹפֶפֶת אֶת עֲצֵי הַלִּבְנֶה נֶחְשֶׁבֶת אַלִּימָה. אֲבָל מַה בִּדְבַר הַסּוּפָה הַמְּכוֹפֶפֶת אֶת גַּבּוֹת פּוֹעֲלֵי-הַכְּבִישׁ?