ספר אחרון של חנוך לוין, שנאספו בו טקסטים שלא נכללו בספריו הקודמים (למעט כמחצית משירי 'הילדה חיותה רואה ממותה'), וביניהם קטעים מרגשים שכתב בימיו האחרונים. קוקטייל מרתק, הכולל את כל הז'אנרים (פרט למחזות) בכתיבתו של אחד מגדולי הספרות העולמית בימינו: פרוזה, מערכונים, תסריטים ותסכיתים, שירים ופזמונים. זהו ספר הפרידה של הספריה החדשה וספרי סימן קריאה מאחד הסופרים המרכזיים של ההוצאה, שהתמיד בעבודתו עימנו – החל בסיפורו הראשון בחוברת סימן קריאה 1, ובמחזה 'חפץ' (1972), הספר הראשון של סימן קריאה – ופירסם בספרי סימן קריאה, או במסגרות שספרי סימן קריאה שותפים להן, 35 ספרים. חיים חדשים ממחר אהיה אדם אחר, אחדל לפטפט, אומר מה שנחוץ בלבד, "תנו לי מנוחה", "תהיו בשקט", "אל תפריעו", "תנו עוגה", "תנו קפה", "תנו לישון", "תנו חביתה", "תנו לַקֶרְדָה", "תנו שוקולד", "תנו לחיות", "אל תרעישו", "אל תבלבלו את המוח", "אין לי זמן", "אני עסוק", ו... "התשובה שלילית". בעיקר "התשובה שלילית". חיים חדשים ייפתחו לפני, חיים של סיפוק רב.
|