'סמטאות' של אלישבע (ביחובסקי) הנוצרייה-רוסייה, שפורסם לראשונה בתל-אביב ב-1929, היה הרומאן העברי הראשון שכתבה אשה בארץ, וכמובן נתפס כניסיון ספרותי שולי ולא-נחשב: 'הטעם הספרותי' היקצה אז לנשים את המרחב המצומצם של שירה לירית אישית, או לכל-היותר של סיפורים קצרים, וּודאי שלא היה יכול לקבל מהן ברצינות רומאן רחב-יריעה ו'נועז', שבמרכזו נשים בוהמייניות "משוחררות וחופשיות" במוסקבה, באקלים מהפכני של מתירנות מינית – רומאן שה'יהדות' שמעניינת את דמויות הלא-יהודיות הרבות היא אך דבר-מה זר ואקזוטי, שמיתרגם למיניות: לַהימשכות של הנשים הלא-יהודיות לגברים יהודים, או לפנטזיות של הגברים הלא-יהודים על החיוניות החושנית של הנשים היהודיות. אכן, רוב-רובן של דמויות הרומאן, גברים כנשים, נתונות במערכות-יחסים מפוצלות, ובכל משולש-יחסים יש לפחות דמות אחת יהודית ולפחות אחת לא-יהודית.     לתהילתה קצרת-המועד, בשנות העשרים, זכתה אלישבע כמשוררת ולא כמחברת רומאן. אבל ממבט עכשווי בנושאיו יוצאי-הדופן (לזמנם) של 'סמטאות', בתִזמוּרם בפרטים מוחשיים, בַּלשון הבלתי-עמוסה והמדויקת, המפתיעה ברעננותה ובדימוייה – נראה ספרה הזנוח של אלישבע כאחד הרומאנים העבריים שהקדימו את זמנם, הראויים למקום בלב-לבו של הקאנון החדש. כמוהו כ'חיי נישואים' של פוגל, 'והוא האור' של לאה גולדברג, ו'בית חפץ' של דב קמחי, שנכנסו בשנים האחרונות, לראשונה, למחזור-הדם של הקריאה הממשית וזכו לעשרות-אלפי קוראים.   עלילת 'סמטאות' חובקת שנה מחייהן של שורת דמויות ארוכה, מן 'הבוהמה הספרותית והאמנותית' במוסקבה הסובייטית (1923), אבל הספר מתלכד סביב שני מֶרכזֵי-התודעה שלו, המשוררת הרוסייה ליודמילה ויביֶן, והמורה שלה לעברית, הסופר המתוסכל דניאל רוֹיטר. עלילות שאר הדמויות הן כשברי מראות המשקפים היבטים של שתי הדמויות המרכזיות.     אל מול ספרות עברית היודעת באותן שנים בעיקר לבטים ומעצורים של גברים ביחסם האירוטי לנשים, מציבה אלישבע רומאן שבמרכזו הסתכלות אירונית בניגוד המגדרי הטרגי, הבלתי-עביר והבלתי-פתיר, בין הדבר שנשים מכנות 'אהבה' לבין העמדה והשיח הגבריים. "חשק גַברוּתם" של הגברים מוליך אותם ל"שאיפה גופנית עיוורת" לכיבוש ולניצחון, שאף-פעם אינם יכולים להתגשם באמת, ושאיפה זו מנוגדת לשאיפתם לבסס לעצמן מעמד יציב וקבוע אצל אשה אחת; ואילו הנשים נקלעות בין השאיפה למשפחה ולעתיד נוח, לבין אותו "דבר גדול ונחוץ שקשה לחיות בלעדיו" השולט בנפש: "האהבה-לַמְרוֹת".      לספר מצורפת אחרית-דבר מאת דנה אולמרט.