שנים אחרי מות בעלה השני פוגשת כרמלה בטיילת של תל-אביב את בעלה הראשון, שתחילה אינה מזהה אותו. האם יש ממש ב"סוד" הארסי מן העבר שהוא רומז עליו כבמין פגע-וברח? האם זה יביא אותה לשכתב את חייה עם אחותה? עם בעלה השני?

בארוחת בוקר של כמה חברות פולטת אשה מזדמנת "סוד" הנוגע לחייו הקודמים של בעלה המת של ריטה. מתחת לזמנים הטובים מתרוצצת פתאום איזו רמייה. האם ייכנס לדמה הרעל האיטי, הצורבני? איך תתמודד עם הנוכחות החדשה של האיש המת?

כל עולמה של ורדינה, נערה צעירה, סובב סביב הנוכחות הכפייתית בנפשה של גבר שהופיע לפתע כעקיצת עקרב ומיהר להיעלם, ורק השאיר לה שמשייה לבנה, שממנה אינה נפרדת. תנועת חייה נתקעת כבפקק.

אלמנת מלחמת לבנון מבקרת את קבר בעלה כל שנה רק בתאריך החתונה שלהם, שאז היא באה מקושטת לכבודו בכל אוסף הצמידים והטבעות שקנה לה כל שנה ליום הנישואים.

לחפצים של גב' קליין, ובמיוחד לשמלות המשי שלה, היו חיים שניים לאחר מותו של ארון קליין, כשגב' קליין ריעננה הכל במין שימור אנאכרוניסטי. אבל גם כעת, לאחר מותה, חיים וזזים החפצים. לגבי השכנים הם רוויי זיכרונות מגב' קליין ובעלה; בשביל הבן הם מטרד שיש לחסל ביעילות.

יהודית הנדל עושה בספר הזה, אולי המעולה שבספריה, מהלך חדש. לכאורה היא רק בת-לוויה אמפתית, עדה למתרחש. אבל נדמה כי היא הגיבורה האמיתית של הספר, השואלת את עצמה "מה אנחנו יודעים על אהובי נפשנו, מה אני יודעת על אבי ועל אמי, מה ילדי יודעים עלי?"

הספר זיכה את הנדל בפרס ביאליק לשנת 1997.