|
154 הסונטות של שקספיר הם אחד מגופי השירה הגדולים שנוצרו אי-פעם. שקספיר של הסונטות הוא היפוכו של שקספיר המחזאי: משורר משוקע בעצמו, וידויִי ומיוסר. רוב הסונטות מופנות לידיד, גבר צעיר ויפה-תואר; האחרות סובבות סביב מי שמכונָה "הגברת השחורה". משולש אירוטי זה מעניק למחזור כולו אחדות סיפורית דרמאטית. במוקד השירים עומדים קוצר-ימיו של היופי ודהירת הזמן המכלֶה, המריץ לקראת הקץ. השירה היא אחת התשובות: היא קוראת תיגר על הזמן ומנציחה את היופי. לבד משתי סונטות, שהתפרסמו ב-1599, ראתה אור המהדורה הראשונה של המחזור כולו ב-1609. המו"ל שלה, תומאס ת'ורפ, העמיד בראשה הקדשה: "למר ו.ה., מחוללן היחיד של הסונטות האלה". אך חרף תילי-תילים של השערות, זהותו של ו.ה. ואופי הקשר בינו לבין שקספיר נותרו עלומים. הספר כולל אחרית דבר מאת המתרגם. סונטה 1 יְצוּר יָפֶה – רָאוּי שֶׁיִּתְרַבֶּה,
שֶׁשּׁוֹשַׁנַּת הַיֹּפִי לֹא תִּבֹּל, וּכְשֶׁהַקֵּץ יָקִיץ עַל הַבָּשֵׁל יִשָּׂא יוֹרְשׁוֹ הָרַךְ זִכְרוֹן יָפְיוֹ. אֲבָל אַתָּה, נָעוּל עַל אוֹר עֵינֶיךָ, בְּדֶלֶק עַצְמְךָ אַתָּה בּוֹעֵר, הוֹפֵךְ גַּן לְצִיָּה, אוֹיֵב בְּנֶפֶשׁ שֶׁל עַצְמְךָ, אוֹתְךָ-גּוּפְךָ צוֹרֵר. אַתָּה, כְּלִי יֹפִי רַעֲנָן שֶׁבָּעוֹלָם, כָּרוֹז עוֹנַת אָבִיב בַּהֲדָרָהּ, כּוֹלֵא אֶת כָּל כֻּלְּךָ בְּצִיץ סָגוּר, וּמְבַזְבֵּז (קַמְצָן!) מִתּוֹךְ צְבִירָה. רַחֵם עַל הָעוֹלָם וְאַל תִּבְלַע מַה שֶּׁנּוֹעַד לִהְיוֹת לוֹ נַּחֲלָה.
|