בגיל 33 נשאבת גיבורת הספר, חוקרת של מצריים העתיקה, לכמעט-שנתיים של תמורות סוחפות. היא מחליפה את בני-זוגה, נוטשת את מקצועה האקדמי, הופכת למקדמת-מכירות של תרופה לאסתמה, ומאבדת את אחותה התאומה.

    בהיטלטלויותיה על-פני שלוש יבשות מתערבבים חייה בחייהן של שורת דמויות צבעוניות, כגון נזירה שהיתה בעבר מאלפת פילים בקרקס, אמריקנית הכותבת ספר על ורמר ומתמוטטת בעקבות גניבת ציור שלו, ומיליונר איטלקי הבונה מוזיאון לאמנות ביפו. לבסוף היא מוצאת את עצמה כלואה בקומה ה-17 של מגדל-דירות במנהטן, נתונה להתקפי חרדה המתגלים בסימפטומים גופניים מתעתעים.

    מצד אחד, 'לב משוגע' הוא ספר גופני מאוד, שופע מבטים קדחתניים, בין ביצירות אמנות ובין בגוף הגברי והנשי. מרדפה העיקש והפולחני של הגיבורה אחר מין פרוע צובע את מחציתו הראשונה, ואילו התיאור הקומי של הסימפטומים הגופניים שלה לאחר מות תאומתהּ צובע את מחציתו השנייה. כאן וכאן מקלף הספר בקלילות את קלישאותיה של שפת הרגש ומתאר תשוקה נשית או התקפי חרדה בכתיבה מעורטלת, מדויקת ושנונה.

    אבל 'לב משוגע', עם הדמיון העליז והפרוע שבו, עם עיסוקיה המשעשעים של הגיבורה במחלות ובתקלות פיזיות, ועם שפע ההסתכלויות האובססיביות בחומרים, בציורים ובארכיטקטורה – הולך ומתגלה לקוראיו כמסע נפשי סמוי, כמין רומאן של חניכה מאוחרת, שבסופו אולי נפתחת לגיבורה שלו הזדמנות להתחלה של חירות חדשה.

    דומה שהישגו הגדול של הספר הוא באירוניה ובהומור של אבוש, האורבים לגיבורה שלה מאחורי כל פינה. אבוש שמה בפיה טקסט ששוב-ושוב חושף אותה מבלי משים ונעשה מקור בלתי-נדלה לתענוגות קריאה.

דורית אבוש היא פרופסור לבלשנות באוניברסיטת קורנל, ומחלקת את זמנה בין איתקה ליפו.

"טריפ שחור, מצמרר, שמבטיח מאה אחוז התמכרות". (רן בן-נון, 'ידיעות אחרונות')

ספרים נוספים של דורית אבוש בספריה החדשה:

קול שני