מן הנובלות העזות שנכתבו בספרות העברית, ואולי היצירה הדרמטית ביותר של ברנר, שעלילתה הסוערת מסופרת בלשון שאין דומה לה. דמויותיה הן מהגרים יהודים מרוסיה המתגוררים ברובע וייטצֶ'פל הלונדוני.     אברהם מנוחין, דמות רמת-קומה ומאירת-פנים, נערצוֹ של מוכר-העיתונים המספר את עלילותיו, הוא איש מפוכח, שלם עם עצמו, שחי בצניעות. אך התנהלותו תיפָּרֵם כשיחרוג מחיי עצמו וינסה לארגן נחמה קטנה בחייהם של אחרים.     הנובלה נכתבה בלְבוֹב ב-1908, לאחר שברנר עזב את לונדון, ונדפסה לראשונה ב'העולם', וילנה, תרס"ט (1909). בנוסח שבספר זה נעשתה עריכה מזערית ונוספו לו ביאורי-מלים.     לצד הנובלה ראה אור בספריה הקטנה סיפור-הזיכרונות שכתב אשר ביילין על ברנר, 'ברנר בלונדון'.