שבעת הסיפורים התל-אביביים של יעקב שבתאי, שכונסו בספר זה, נכתבו במחצית השנייה של שנות השישים, לפני שמחברם פנה לכתיבת הרומאן החדשני 'זיכרון דברים'. הם מחזירים אותנו לא רק לשכונת נורדייה, של הצריפים המצופים יריעות זפת בלב דיזנגוף, אלא אל כישרון הסיפור המעורר-השתאות של שבתאי הצעיר.     גיבורי הספר, שהמציאות שלהם-עצמם סוריאליסטית בעליל, כמו ממריאים מתל-אביב הקטנה, הריאליסטית, ומן הארץ אוכלת יושביה, אל גובהי הפנטזיות של שינוי העולם, והארץ, והחיים האישיים. כך הם הופכים למטאפורה למציאות הישראלית כולה, שבה כל יריית אבן-פינה היא גם עמידה ליד בור פתוח.     הסיפורים נדפסו בעבר, יחד עם סיפורים נוספים של שבתאי, בספר 'הדוד פרץ ממריא' (ספרי סימן קריאה, 1985). לקראת הדפסתם המחודשת הוכנסו בהם שינויי עריכה קלים.   ספרים נוספים של יעקב שבתאי בספריה החדשה: הדוד פרץ ממריא סוף דבר זיכרון דברים