איריס היא סטודנטית לתואר שני בספרות באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק של שנות השמונים. קשייה הם קשיים רגילים: הצורך להתקיים על מלגה זעומה ועבודות מזדמנות, כאבי צמיחה אישית ואינטלקטואלית, קשרים בעייתיים עם גברים, תנועת הלוך-ושוב בין חיי הקמפוס המוגנים-יחסית לבין העיר הקשה והמפתה. מתוך השגרה של חיים סטודנטיאליים רגילים לכאורה היא נדחפת כמו באקראי אל סידרה של מצבים קיצוניים, המאלצים אותה להיאבק על עצם זהותה כאשה וכאדם. כל אחד מארבעת חלקי הספר מגולל אחת מפרשיות המאבק הזה. פתק על לוח-המודעות מביא אותה אל מר מורנינג התימהוני, ששוכר אותה להקליט תיאורים מפורטים של חפציה של בחורה שנרצחה. מיגרנה משתקת משלחת אותה לאשפוז ממושך בבית-החולים, ושם נוצר קשר אמביוולנטי מוזר בינה לבין גב' א' הסנילית. תצלום שצולם בידי ידיד של המאהב שלה, ובו נראה גופה בחיתוך אסתטי מסוים, מתחיל להסתובב בעיר וכמו קם לחיים משל עצמו. היא מפתחת הזדהות מבלבלת ומסוכנת עם דמותו של קלאוס, "הנער האכזר" מתוך הנובלה הגרמנית בשם זה שהיא מתרגמת בשביל הפרופסור שלה – הזדהות שמובילה אותה בין השאר להופיע בבגדי גבר בבארים מפוקפקים ולהתחכך עם גבולות החוק, השפיות והקיום הפיסי. איריס עצמה, אחת הגיבורות המרתקות ביותר בסיפורת האמריקאית העכשווית, היא שמספרת את הסיפור. הפרוזה שלה אלגנטית, מדויקת וחסכונית, ועם זאת מותירה סביבה מרחבים של עמימות ומסתורין, שמתוכם עולה הגיבורה האחרת של הספר: מנהטן הפוסטמודרנית – אפלה ומתעתעת, מאיימת ומושכת יותר מתמיד.