קו בלתי-נמנע מחבר בין ההרוג להורג. יוחאי הוא בעיני עצמו רוצח "טרמפיסט", "רוצח-לאחר-מעשה", ש"לא במקרה היה המוציא-לפועל". האם עשה מה שעשה כדי לנפץ את מחסום הפחד שקינן בו? האם עליו להכיר באיזו רצחנות שטיפח בתוכו כדי לסלק את הפחד מפני המוות? יותר מן הלחצים החיצוניים עליו, ההולכים וגוברים, לספק "סיפור" או הסבר, עליו להתמודד עם עצמו.

לוֹלוֹ, צלמת "אמנותית" מתחילה, אוספת אותו במצב של חצי-עילפון מחצר של פאב תל-אביבי. איתה הוא לוקח לעצמו פסק-זמן עד שימצא לו איזה עוגן, פורש זמנית מכל מה שמטריד אותו. אבל ליניק מפגיש אותו שוב-ושוב מול מצבים המחייבים אותו לעבד את חוויית ההתרסקות שהוא עובר, עד שיוכל להשלים עם ההבנה ששום דבר לא יתאדה סתם כך, ושהוא יוסיף לחיות את דמויות-הרפאים שלו.

'מספר מוות'', הרומאן הראשון של ליניק (אחרי ספר הסיפורים 'מישהו נפל'), מביא לסיפורת הישראלית קול אחר, בולט בייחודו על רקע הנוף הספרותי. הכתיבה ה"גברית" שלו, המדויקת כמו אגרוף בבטן, מצליחה להיות חמה, צבעונית ומלאה הומור.