ספר הקצרצרים של בירשטיין הוא אחד המבריקים והמענגים בספריו של נהג-סיפורים גדול, המתמרן כאן ביד של רב-אמן, בשלושה-ארבעה עמודים, סיפור וירטואוזי, שמפגיש תמיד יותר ממציאות אחת, יותר מזמן אחד, ומוליך את המפגש הזה עד לאבן המפתיעה האחת שמוטלת לקראת הסוף, מכה ומלכדת הכל. אלה סיפורים עם קמט בנפש ואוזן בלב, וגם הרבה צחוקים.     האוטובוס המתמלא עד אפס מקום, עם נוסעיו הנאבקים להצטרף, לתפוס מושב, הוא לא רק הזירה החיצונית של ההווה החי, שממנה פורצים הסיפורים למקומות ולזמנים אחרים. הוא גם המטאפורה למהותם של הסיפורים, כי סיפור בספר הזה כמוהו כאוטובוס, וכדי להיכנס פנימה צריך להתכווץ. ירושלים היא עיר של שכונות, הקבץ שכולו קבוצות-שוליים, ואוטובוס עירוני הוא שכונה-זוטא חדשה וארעית על גלגלים. בין רמזור לרמזור מספר הנוסע את כל חייו.     הנסיעה הקצרה, בקרבה הכפויה של אנשים שבדרך-כלל לא יזדמנו במקומות אחרים, יוצרת קשר משוחרר, פמיליארי; רגעונים של אחווה בעירבון-מוגבל, בלי היררכיות, בלי ריחוק, עם גבולות פרוצים בין המצחיק לרציני. בהיכרות-אוטובוס מומר האדם בשניים-שלושה פרטים של רישום גאוני, שמקבלים נפח בהינף קולמוס והופכים למשל קיומי. בנסיעות הקצרות בין התחנות, בטיפוס על מדרגת האוטובוס הגבוהה מדי, בירידה כשנסגרת הדלת, בין חלונות של שני אוטובוסים שנעצרים זה ליד זה ברמזור, או עד שיאספו את התפוזים שהתגלגלו מסל מתהפך – יש לדחוס חיים שלמים ברפליקה אחת. הרבה פעמים דומה שכבר לא יהיה סיפור, כי כבר אין סיכוי לסיום: הפואנטה השתהתה, וכעת לא נותר זמן. אבל ברגע האחרון, כבדרך נס, הסיפור מושלם. ספרים נוספים של יוסל בירשטיין בספריה החדשה: אל תקרא לי איוב המוטבים סיפורים מאזור השלווה פנים בענן