מומיק הוא צבר, בן לניצולי שואה המסתירים ממנו את עצם היותה. עליו אפוא לשחזר אותה, תחילה מתוך דמיונו הילדותי ואחר-כך מתוך ספרים ודמיונו הבוגר. החלק הראשון, הריאליסטי, שהוא הבסיס לשאר הספר, מוסר את ראשיתם של הניסיונות הללו בצורת סיפור בגוף-שלישי, המשולב עם נקודת-התצפית הילדותית של מומיק.

   
בהמשך באים שלושה ניסיונות התמודדות נוספים, לא-ריאליסטיים, "כישלונות" של מומיק עצמו: האחד פיוטי-סוחף, ש"זרם-התודעה" של הים תופס בו מקום מרכזי, האחר – גרוטסקי-פארודי, והאחרון – מנוכר-כביכול, במסווה אובייקטיבי של אנציקלופדיה. בכולם השואה היא מעין אובססיה; המציאות המוּתֶכֶת לדמיון הופכת עדות לכישלונה של הנפש לדמיין בתוך עולם שהוא עצמו "פנטזיה" של מטורפים, שמעבר לכל דמיון.

   
זהו ספר של כתיבה חדשנית, הולכת-בגדולות, וסופו שהוא הופך לסיפור על ניסיון להוליד מתוך ההתרסה והעלבון את המשך החיים.
   
במשאל שערך עיתון 'מעריב' (יוני 2007) בין אנשי ספרות מובילים – מבקרים, עורכים, מו"לים וחוקרי ספרות – נבחר 'עיין ערך: אהבה' בין עשרת ספרי הפרוזה "הטובים ביותר שנכתבו בעברית מקום המדינה".

 
 'מומיק', חלקו הראשון של הספר, ראה אור בנפרד בעריכה חדשה בסדרת הספריה הקטנה.

כל ספריו של דויד גרוסמן בספריה החדשה >>